וידוי קטן: אני אוהב מאוד תוכניות מוזיקה. כוכב נולד, אקס פקטור, הכוכב הבא, דה-וויס ואפילו בית ספר למוסיקה. משהו בשילוב של תחרות טובה, עם מתחרים שיודעים לשיר (ברובם) גורם לי כבר שלושים שנה לעקוב אחרי התוכניות הללו. לעיתים בקטעים נבחרים ולעיתים, כמו שהיה בעונה החדשה של אקס פקטור לאירוויזיון, בצפייה דרך המחשב של התוכנית כולה.
לפני מספר שנים החליטו קהילת הלהט"ב בישראל ובעולם לקחת את המוסיקה ודרכה לסלול דרך ללב הקונצנזוס. אינני יודע כמה מודעת הייתה ההחלטה הזו, אבל עובדתית היא עשתה את העבודה. אכן, לא מדובר בצעד בודד שעשתה הקהילה הזו, אלא במהלך שכלל בתוכו אנשים במצוקה, תקשורת רבה, אג'נדות של מובילי דעת, מצעדים, חוקים והרבה הרבה כסף. אבל למוסיקה היה חלק גדול מאוד בעניין – זה כלל שותפות של נציגי קהילה מובהקים בתוכניות מוזיקה מובילות, וברמה הבינלאומית את אימוץ האירוויזיון בשנותיו הקשות והלאה.
בדברים שכאן אני לא שופט את הקהילה הגאה והאם דרכה נכונה או שגויה בעיני, אלא רוצה לנסות ללמוד את הדרך של מי שעשו מהפך מטורף בדעת קהל של עולם שלם. עולם שלפני שנים אסר על הומואים מוצהרים לשרת בצבא, וכיום מממן ניתוחים מסל התרופות או כחלק מהשירות הצבאי לשינוי קול ומין לאלה הבוחרים בכך.
בפרפראזה על "מהמקום בו אנו צודקים" של יהודה עמיחי, עלינו להבין שמהמקום בו אנו רק צודקים - לא יצא לנו כלום ושום דבר. בנוסף לצדק עלינו לדאוג ולגרום לכך שקולנו ישמע גם במחוזות ההפוכים לנו - אבל לא רק במשדרי פוליטיקה משולהבים, עלינו לדאוג שנעימות הקול שלנו תישמע גם במחוזות הקשים ביותר וכך טיפה ועוד טיפה יהיה אפשרי לחדור גם ללבבות של אבן.
אסף פאסי צילום: באדיבות המצולם
גם הציבור הדתי עשה דרך מטורפת בשנים הללו. בין שירי השנה והשירים שזוכים ראשונים במצעדים השנתיים יש רבים המבקשים קדושה, המדברים על התלבטויות אמוניות, המביאים אמונה למרכז הבמה. אני בטוח שלאמנים אלה יש חלק גדול ורחב בעובדה שעם ישראל מתחבר יותר לשורשים. אעז ואומר שחלקם של אמנים אלה גדול בעיני מריבי רבנים מתוקשרים וחצרותיהם שלא מוסיפים דבר וחצי דבר ליהדות.
זה לא אומר שאין צורך בהעמקה, ברבנים, בלימוד וחינוך. להיפך - יש להעצים אותו. אך לצד זה חשוב ואפילו קריטי לחשוב היטב על הקול היוצא לעולם. ולנסות להתאים אותו כדי לעשות כאן באמת שינוי. לתקן עולם במלכות שדי.