היום נפל דבר בישראל. רוב מניין ובניין של עולם התורה הדתי לאומי החליט לעמוד בתוקף על זכותו וחובתו להנחיל את המסורת בצורה נאמנה לציבור, לנוער ולדורות הבאים. זו תקופה ארוכה שהרב אליעזר מלמד מוביל את הציבור לפשרנות ובינוניות. פסקים בניגוד למסורת, מהלכים כוחניים שקובעים עובדות בשטח כנגד רוב ככל הרבנים בענייני הרפורמים, הכשרות והגיור, פגיעה בצניעות הנוער ועוד ועוד.
לאחר ניסיונות רבים להידבר ברמות שונות שלא צלחו, נכתבו שני מכתבים על ידי שניים מגדולי הרבנים, הרב יעקב אריאל שליט"א והרב דב ליאור שליט"א, ואליהם הצטרפו קרוב ל-100 רבנים מגדולי רבני הציונות הדתית. במהלך החתמת המכתבים נפגשה קבוצת רבנים ואני בתוכם עם כ-150 רבנים, וחוץ משני רבנים שהתנגדו למכתבים, כולם הביעו הזדהות עמוקה עם הכתוב, וכאב עמוק על התנהלותו של הרב מלמד. הרבנים שלא חתמו הצהירו שהיו רוצים לחתום, אך הם מנועים מסיבות אישיות שונות, עקב תפקידם, קשריהם עם הרב מלמד ומשפחתו, ועוד.
ראוי לציין שלפני כחודש נודע דבר ההחתמה לאנשי הר ברכה, וכן חלק משמות החותמים, והם פנו לרבנים שיימנעו מלחתום או יסירו את חתימתם, אך נתקלו בסירוב.
על מה יצא הקצף? למה להחרים? ובכן, אף אחד לא מחרים, לא נמנע מלצרף למניין, וגם אין במכתבים קריאה להוציא את הספרים מהבית. אלה האשמות שווא מבית הר ברכה. גילוי נאות, גם אצלי בישיבה הספרים עדיין נמצאים, משיקול חינוכי צדדי, אך במקום צדדי, ובהחלט עם יחס של חוסר אמון בספרים, בפסקים, ואפילו במהימנות דיוק המקורות שמובאים בו.
כאמור מדובר בשלל נושאים, ואם היינו צריכים דוגמה מוחשית להתנהלותו של הרב מלמד, הרי שקיבלנו אותה השבת בטורו "רביבים". למען האמת אני מתבייש לכתוב כאן מה הכותרת של הטור, ובמה עוסק הרב מלמד בעיתון בפהרסיה, ובפרט לעיני רווקים ונוער, ולכן אקדים מילות רקע.
לפני כשמונה שנים הוציא הרב מלמד את ספר "שמחת הבית וברכתו" העוסק בעניינים שהצנעה יפה להם. בשער הספר כתוב: "הוצאה פנימית למדריכי חתנים ומדריכות כלות". בכוונת מכוון הספר לא נקרא "פניני הלכה", והכריכה שלו שונה מכרכי "פניני הלכה", ובפתיחת הספר הרב מלמד מסביר זאת: "על פי עצת חברים טובים, ספר זה יוצא לאור בהוצאה פנימית. וזאת משום העניינים הרגישים המבוארים בארבעת הפרקים הראשונים שבו, שמחמת הצניעות אין רגילים ללמדם בציבור, ויתכן שאף יהיו רבנים שיתנגדו לפרסומם ברבים. לכן ספר זה גם הופרד מסדרת 'פניני הלכה'...ספר זה מיועד בראש ובראשונה לרבנים ומדריכי חתנים ומדריכות כלות, אך גם לזוגות...ואע"פ כן הפצתו של ספר זה תהיה פנימית...".
לפני פחות משנה יצא הספר במהדורה חדשה, הפעם תחת השם "פניני הלכה", וגם בחזותו החיצונית הוא כשאר כרכי "פניני הלכה". הסבר לכך כותב הרב מלמד בפתח הספר: "במהדורות הראשונות 'שמחת הבית וברכתו' נמכר בנפרד משאר סדרת 'פניני הלכה', בתחילה כהוצאה פנימית למדריכי חתנים וכלות ולאחר מכן עבור כל החפצים ללמוד הלכות אלו. אולם עתה, יחד עם כניסת הספר 'טהרת המשפחה' לסדרה נכנס עמו גם 'שמחת הבית וברכתו' ".
ואם ישאל השואל, ובאמת מה ההיגיון להכניס את ספר 'טהרת המשפחה' לסדרה? למה כל נער ונערה צריכים להיפגש עם מושגים כאלה בספרים נגישים בבית ובבית הכנסת? תשובה על כך ענה הרב מלמד כמה שבועות קודם: "בשעה טובה השבוע עומד לצאת מהדפוס ספרי 'טהרת המשפחה' על הלכות נידה במסגרת 'פניני הלכה'. בתחילה הייתה לנו התלבטות אם להוציאו לאור כמו שאר ספרי הסדרה או להבדילו מהסדרה על ידי כריכה שונה, כדוגמת הכריכה הלבנה של הספר 'שמחת הבית וברכתו' על שמחת עונה ופרו ורבו, כדי להצניעו מבני נוער. לבסוף הוחלט שכשם שבש"ס וברמב"ם הלכות אלו אינן מופרדות, כך גם אין להחריג נושאים אלו בסדרת 'פניני הלכה'. לא זו בלבד אלא שבהדפסה הבאה גם הספר 'שמחת הבית וברכתו' ייצא לאור כשאר ספרי 'פניני הלכה' " (רביבים, י' אייר תשפ"א).
לאמור, מכאן ואילך כל מי שמשתמש בסדרת "פניני הלכה", ייחשף לעניינים שהצנעה יפה להם. כל נער בר מצוה או נערת בת מצוה שיקבלו את הסט מתנה, ייפגשו עם מושגים אינטימיים, בעוד שלפני שמונה שנים הרב מלמד בעצמו חשב שיש למנוע אפשרות כזו אפילו ממבוגרים שאינם נשואים. האם הש"ס והרמב"ם נכתבו רק בשמונה השנים האחרונות? מה התחדש לרב מלמד היום שלא היה קיים לפני שמונה שנים? מפני הצנעה, לא אפרט כאן דוגמאות למושגים המובאים בספרים טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו, שאת חלקם הוא אף פרסם בעיתון לעיני כל ישראל בגיליון הנ"ל ובגיליונות נוספים.
כעת הרב מלמד עלה שלב, והיום לקראת שבת תרומה, העוסקת בהשראת הקדושה והשכינה בישראל, מצוות עונה התעלתה ב"רביבים" וזכתה להיות גם כותרת בעיתון - "מרכזיות מצוות עונה בבית היהודי", לעיני כל ישראל, ילד וילדה, נער ונערה. אני מציע לכל הורה אחראי שרגיל לקרוא עיתון "בשבע", להסתיר אותו השבת מעיני הילדים ובני הנוער, כדי לשמור על צניעותם.
השבת נקרא בפרשת תרומה על מצוות בניית המקדש, ועל השראת הקדושה בישראל. בשונה מהרב מלמד, חז"ל לימדו אותנו "כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, שם אתה מוצא קדושה". עצוב. כנראה שלא רק "פרשת משפטים בושה!", אלא גם "פרשת תרומה בושה!".