השבוע פורסם בחדשות 13 כי רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, מעולם לא עבר את הבחינות לרבנות. על פי הפרסום, הרב רבינוביץ קיבל תעודת כושר לרבנות מכוח קשרים אישיים שלו ושל אביו, תעודה שסייעה לו להגיע לתפקידו. הליקויים המנהליים שנחשפו בתחקיר חמורים מאד וניחוח שחיתות מרחף מעל הסיפור. אולם בנוסף לכך, ראוי שנשאל אילו רבנים נוספים מכהנים בתפקידים רשמיים ומקבלים כספי ציבור מבלי שעברו את ההסמכה הנדרשת, ללא רכישת הידע המתאים ו/או נכשלו בבחינות לרבנות?
יתרה מזאת, איך יתכן שגברים יכולים לפלס דרכם לתפקידים רבניים ציבוריים אם נכשלו בבחינות ההסמכה, בעוד נשים אפילו לא מורשות לגשת אליהן?
בימים אלה מתנהל דיון בבג"ץ בעקבות עתירה של ארגון עתים המייצג קבוצת תלמידות חכמים בדרישה לאפשר להן לגשת לבחינות לרבנות. הצלחה בבחינות אלו מקנה תעודות המקבילות לתואר אקדמי לעניין תנאי קבלה ודרגות שכר בתפקידים ציבוריים רבים, אך הרבנות הראשית חוסמת את האפשרות הזו בפני נשים. כעת קיבלנו תזכורת עצובה כי גם מי שמכהן בתפקיד רב לא בהכרח עבר את הבחינה, על אף שבניגוד לנשים יש לו את האפשרות לגשת ואת החובה לעשות כן.
למרבה הצער, זו אינה הפעם הראשונה שאנו שומעים על תעודות שניתנו על ידי הרבנות הראשית שלא בהתאם לתנאים הנדרשים. לפני כמה שנים נחשפה פרשת הרבנים בה "הוסמכו" לרבנות כ-1,500 אנשי כוחות ביטחון במטרה להעלות את שכרם. כאשר לרבנות הראשית הסמכות הבלעדית להעניק תעודות על השכלה תורנית המוכרות על ידי גופים ציבוריים, זה אינו עניין של מה בכך ואל לה להשתמש בתעודות הללו כהפקר אלא להעניק את התעודות ואת הזכות לתואר הנכסף רק למי שיעמדו בדרישות הסף.
ועל הרקע הזה, כאשר אנו רואים בדיון בבג"ץ את ההתנגדות הנחרצת של הרבנות הראשית להכיר בהשכלה תורנית של נשים, מתגלה שורש הדברים. לא הידע והבקיאות התורנית הם העומדים בראש מעייניה של הרבנות. לא התואר היוקרתי הניתן רק לתלמידי חכמים שנבחנו והוכיחו את עצמם, אלא שימור כוחה ואנשי שלומה. מנגנון הבחינה וההסמכה של הרבנות הראשית הוא המאפשר לה מצד אחד למנות רב ללא השכלה תורנית נדרשת, ומהצד השני לא לתת לנשים למדניות ובקיאות בהלכה אפילו להיבחן על השכלתן התורנית.
שוב אנו "זוכים" לתזכורת שהרבנות הראשית אינה דואגת לכלל הציבור, היא דואגת לשמר את כוחה ומעמדה. הרבנות זורה חול בעיני הציבור על ידי יצירת מנגנונים שבמבט ראשון נראים הוגנים, אך תחקירים כמו זה שפורסם השבוע וכמו רבים שפורסמו לפניו, חושפים כי הרבנות דואגת למקורביה ולקרובי מקורביה וזאת אחת ממטרותיה הלא מוצהרות. כאשר הרבנות הראשית ממנה רבנים גם ללא ההשכלה הנדרשת, היא מוזילה את מעמד הרבנות בישראל, וכך גם כאשר היא קובעת כי נשים אינן ראויות אפילו להיבחן על ידיעותיהן. המנגנון הזה צריך להשתנות.
אילה גולדברג היא רכזת מחקר מדיניות ציבורית בארגון עתים.