בימים אלה אני מנהלת, יחד עם עוד הרבה מאוד שותפים לדרך, את המאבק להסדרת גשר המוגרבים - אותו גשר שעומד רעוע מעל עמדת המתפללות בכותל. הגשר, שמהנדס העיר הכריז עליו כמסוכן, נבנה מלכתחילה כגשר זמני שישמש את כוחות הביטחון בדרך להר הבית, ועם זאת, הפך למוקד עליה לרגל להר הבית עבור כלל המתפללים ובעיקר - התיירים.
כמחזיקת תיק התיירות בירושלים אני נמצאת בפלונטר: מחד, אני צריכה לדאוג להביא תיירות לעיר, לפתח אותה ביחד עם הגורמים המקצועיים ולהוביל פיתוח כלכלי, מאידך - מה אני בעצם מעודדת? עלייה להר הבית בחודש הסליחות וחגי תשרי כשהגשר המוביל מהווה סכנת חיים? איפה האחריות שלי?
מדובר באתר תיירות בינלאומי ופופולארי שאליו נוהרים מכל העולם. מלבד העובדה שהגשר לא אסתטי לעין, בכל פעם שעולים עליו להר הבית מורגשת למטה, בעזרת הנשים, רעידה. ובכלל - לא ברור מדוע זה נבנה מעל עזרת הנשים? יש כאן זלזול מעמיק של הרשויות בנשים המתפללות, שגם ככה מתפללות באזור קטן יותר, משמעותית, מהאזור של הגברים, והכל מאוד צפוף שם.
צריך להבין, לא רק המתפללות בעזרת הנשים בסכנה, אלא גם גברים ונשים שעולים על הגשר בסכנה. ולא מדובר רק ביהודים - בשנה רגילה, שאינה קורונה, מגיעים לפה כחמישה מיליון תיירים – מכל הדתות, מכל הזרמים.
די להיזכר באסון מירון כדי להבין את גודל הסכנה בטמונה בגשר הנוטה לקרוס מעל אלפי מתפללות, בייחוד בתקופה זו של חודש הסליחות ולקראת חגי תשרי. תרבות ה-"יהיה בסדר" לא הוכיחה את עצמה מעולם ובמירון היא הובילה להרג מיותר של 42 אזרחים בנסיבות הדומות לסוגית הגשר.
עליתי לישראל לפני 20 שנים. אני חיה בירושלים מבחירה ומאהבה לעיר. כאישה דתייה אני מחוברת מאוד לעיר העתיקה ולכותל המערבי. בעלי וילדיי למדו במוסדות לימוד ברובע. מרגע כניסתי לתפקיד אני נלחמת יום-יום, שעה-שעה, שהגשר הזה יבנה מחדש למבנה חוקי, יציב וקבוע.
בשבוע שעבר הגעתי בראש חודש אלול להזהיר את המתפללות מהאסון שעלול לקרות. חילקתי ידיעות שפורסמו בנושא וממש ביקשתי מהן לקום ולזוז לפינה אחרת. חלקן זזו, אבל חלקן העדיף להישאר בצל שהגשר עושה עבורן. צל מסוכן מאוד.
פלר חסן נחוםצילום: באדיבות המצולמת
אבל אני רק אדם אחד. לצערי, הסדרניות שם לא מזהירות את הנשים מלעמוד מתחת לגשר. גם לא המשטרה. הבקשות החוזרות ונשנות שלי לגדר ולתחום את האזור לא צלחו. הרי, כאמור, מדובר באזור מצומצם גם ככה למתפללות, אז שנצמצם אותו יותר, ועוד בחודש אלול- החודש הכי עמוס בשנה?
התיחום של האזור מתחת לגשר חייב להיעשות, עד שתתקבל החלטה לגשר הקבע ברמה המדינית והמחלוקות בנושא. עד כה לא נבנה גשר קבע מחשש מהתגובה האסלאמית בירדן ובאזור. לפני כחודש הוצאתי בנושא מכתב לראש הממשלה, נפתלי בנט. מיותר לציין שעד עכשיו לא נעניתי. אני לא יכולה להבין איך ראש ממשלה חובש כיפה, שמגיע מהציונות הדתית, לא משנה את סדרי העדיפויות וקובע החלטה בשטח. איך הוא לא מורה על בנית גשר קבע? הרי דבר ראשון שהממשלה החדשה עשתה היה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת אסון מירון, אז מה הטעם בה אם אתם מתעלמים מההתרעות בנוגע לגשר?
אני יודעת שקיימת מחלוקת לגבי עלית יהודים להר הבית ואני לא רוצה להיכנס לעניין ההלכתי- שכל אחד ואחת יעשו מה שבא להם. אבל יש המוני אנשים שכן בוחרים לעלות להר הבית, ו"גשר המוגרבים" היא הדרך היחידה עבור היהודים- גם התיירים- להגיע לשם. בישראל אנחנו מקדשים את הזכות לפולחן ומכיוון שלא רק יהודים עולים לשם- כל התיירים בסכנה אף הם. תחשבו איזה נזק תדמיתי זה עלול לגרום לישראל.
בימים אלה מתנהלת עתירה של רבניות בבג"ץ ותשובת המדינה בנושא הייתה שיותקנו קורות עץ מבלי להוציא היתר בנייה. עץ יחליף עץ. חומר שמתכלה מהגשם ומהיובש בקיץ. "פלסטר" ותו לא. דחיית האסון למועד אחר. אני מקווה שהפעם בג"ץ יורה למשרד ראש הממשלה ולקרן למורשת הכותל, האמונה על ביטחון המתפללות, להגיש בקשה להיתר בניה לגשר הקבוע ובכך לסיים את הסאגה המסוכנת הזו לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותבת היא משנה לראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק התיירות בעיר.