הכירו את יאיר הירש, מנכ"ל משרד הפנים, איש יקר עם רקורד של עשיה לטובת מדינת ישראל בכלל וההתיישבות בפרט. עיתון הארץ בחר לטפס עליו הבוקר, באשמה שהוא גר בבית עם צו הריסה. ויאיר? מוצא את עצמו מצטדק, מגיב שהוא "לא מכיר" את צו ההריסה.
אז בואו נאמר את האמת: הבית היפהפה של יאיר בישוב קידה הוא בית מעוכב-הסדרה. יאיר עצמו הוא תושב 1 מתוך 20-25,000 אזרחים ישראלים מעוכבי-הסדרה בהתיישבות הצעירה ביו"ש. להתיישבות הצעירה היה פעם קמפיין סרטונים שמציג איך טובי בניה של הארץ הזאת, חלוצים בני דורנו, חווים למעשה חיים-כפולים: ביום הוא מהנדס חשמל - בלילה אין לו חשמל. ביום הוא שומר על מדינת ישראל - בלילה לא שומרים עליו.
יאיר הירש מתאים בול לקמפיין הזה. והוא לא לבד. כמוהו עוד רבים מתושבי ההתיישבות הצעירה פועלים למען המדינה בחיי היום-יום שלהם. ומקבלים ממנה כתף קרה (במקרה הטוב) יום יום ושעה ושעה. אז למה בעצם יאיר הירש מעוכב-הסדרה?
הסדרת ההתיישבות הצעירה ביו"ש היתה הבטחת בחירות מרכזית של נפתלי בנט. הוא הבטיח להסדיר אותה "בישיבת הממשלה הראשונה בראשותי". עברו כבר כמה ישיבות ממשלה בראשותו, החלטת הממשלה (שמוכנה על המדף כבר מנובמבר האחרון) - לא עלתה לסדר היום באף 1 מהן.
החוק להסדרת ההתיישבות הצעירה עבר במליאת הכנסת ברוב גדול בקריאה טרומית, אבל מאז הוא תקוע בוועדת הכנסת, בראשות ח"כ ניר אורבך מימינה. אבל בעצם יאיר הירש לא צריך ללכת רחוק עד ראש הממשלה או עד יו"ר ועדת הכנסת. הוא יכול לדבר ישירות עם שרת הפנים, השרה שלו. שרת הפנים שוקדת בעצם ימים ושעות אלה על החלטת הממשלה שתסדיר 3 מאחזים בדואים בנגב.
ומה עם הסדרת ההתיישבות הצעירה, לפחות במקביל?
הממשלה הזו עובדת לפי הקודים של עיתון הארץ? או שהיא 10 מעלות ימינה?
למנסור עבאס מגיעה הסדרה, וליאיר הירש - לא?