הביטוי 'שנאת חינם' נמצא באינפלציה שגרתית לקראת תשעה באב. אך דומה שככל דגל המתנופף ברוח, הוא עשוי להיות בסופו של דבר לא יותר מחתיכת בד, בעלת משמעות סימלית ותו לא.
כשאנו קוראים את אלפי המילים המתפרסמות סביב המושג הזה, אנו עשויים לקבל את הרושם, ש'אהבת חינם' ממשיכה להיות מופנית כלפי מי שחושב כמוני. אך מי שחולק על ציפור נפשי, ראוי לכל ארסנל הביטויים החריף ביותר הנמצא באמתחתי. דומה שצמד הביטויים השחוק עד דק מחייב מבט חדש.
'אהבת חינם' אין משמעותה שאסור שתהיה לי דעה, ואפילו מוצקה, בשלל נושאים. 'אהבת חינם' אין משמעותה שאסור לי לחלוק על דעתו של הזולת.
'אהבת חינם' איננה מכוונת לכללי הנימוס של התקינות הפוליטית. שבה אני יכול לדבר בשפה נעימה שמסתירה מלחמה עיקשת בזולת.
'אהבת חינם' משמעותה שאני מכיר בעובדה שהחולק עלי הוא חלק בלתי נפרד מהחברה בה אני חי, מהעולם.
'אהבת חינם' משמעותה הפנמה עמוקה של עולם שיש בו 'אחר' ו'זולת', ו'דעותיהם שונות'. ושהמחלוקת איננה רק תאונת עבודה, שעם קצת כוח ושכנוע תסתדר, זהו שהיא לא.
'אהבת חינם' משמעותה שאני מבין שהמציאות לא מסתדרת בהכרח, ואולי גם לא תסתדר לפי מפת-הדרכים שאני מאמין בה. 'אהבת חינם' משמעותה שבעולם של ריבוי דעות, נותרה רק דרך אפשרית אחת לנהל מחלוקת. והיא להכיר בעובדה שאנחנו שטים באותה סירה (כמאמר התלמוד הירושלמי) ואם אנו רוצים לשרוד, אנחנו חייבים שכל המלחים יחתרו בספינה, ובוודאי לא יחוררו את רצפתה.
'אהבת חינם' משמעותה על כן שדרך הקטטה, ההשמצה, הדה-לגיטימציה, ההעלבה, החנקת הצד השני כך שלא יוכל לבוא לידי ביטוי, היא פסולה, ועשויה להביא לחורבן.
'אהבת חינם' - השלכותיה לדוגמא – אסור לחנוק כלכלית את החרדים, אלא למצוא דרכים בונות לשילובם בחברה היצרנית, ואסור למנוע מתלמידי חכמים, רבני ערים לגייר את בני עירם, ושיש יותר מדרך אחת לקיים את השמיטה כהלכתה, ותיאטרון לאומי לא יכול להחרים את הישובים שביהודה ושומרון, ושצריך למצוא אפשרות ליהדות הלא-אורתודוקסית לבטא את עצמה ליד הכותל בדרכה (באופן שלא יפריע לאף אחד), ושאין לכפות על החילוניים אורח חיים שהם אינם חפצים בו מה שגורם להרחקתם מזהותם היהודית, ועוד כהנה וכהנה.
'אהבת חינם' - היא אקלים, שבו כל אחד מפנים שהוא לא יכול לחיות בלי האחר, גם זה שחולק עליו באופן חריף. באקלים הזה יש כבוד הדדי שנובע משותפות הגורל. והכבוד ההדדי הנובע משותפות הגורל מחייב אותנו לשוחח את עצמינו לדעת. כי אין דרך אחרת.
**************
הרב רפי פוירשטיין, הוא יו"ר עמית של ארגון צהר