למעלה מארבעת אלפים הרקטות שנורו על ערי ישראל מצאו את עם ישראל חזק ומלוכד, לא נשבר ולא מתפורר. איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. המלחמה הפוליטית המכוערת שמתנהלת בתוכנו זה זמן רב, ומגיעה בימים אלה לשיא, היא המסוכנת שבמלחמות. דילטוריא ושנאת חינם עלולות חס ושלום להביא להתמוטטות רגליהם של שונאי ישראל, כדברי חז"ל.
יש להפסיק מיד את השיח האלים. האיומים הפיזיים, התמונות הדימוניות, והכינויים "בוגד" ו"שקרן", לא רק שחרפה הם לנו, הם גם לא יועילו לרפא את חולייה של המערכת השלטונית. הריפוי צריך לבוא ממקום אחר. אם אין אפשרות לשנות את אופיים ואת מידותיהם המוסריות של הפוליטיקאים, יש אפשרות לשנות את השיטה. שיטת הממשל בישראל לקויה מכמה בחינות, ומעולם לא נקבעה באופן דמוקרטי, דהיינו על ידי העם.
החולי העיקרי של שיטת הממשל בישראל הוא ריבוי המפלגות, והתלות החונקת של הרשות המבצעת (קרי: הממשלה) בקואליציה של מפלגות הכנסת. כך יכול להיווצר המצב המשתק של אי יכולת להרכיב ממשלה, וגם כשממשלה סוף סוף קמה, ניתן בקלות להפילה. מספיקה לכך גחמה של אחת המפלגות הקטנות המרכיבות את הקואליציה.
האלטרנטיבה היא ללמוד ממדינות אחרות בעולם, "כמתוקנים שבהם לא עשיתם", ולהפריד בין בחירת הרשות המבצעת לבחירת הפרלמנט. ישנן שיטות אחדות לכך. לענ"ד טוב נעשה אם נאמץ את המודל של שני גושים גדולים (ימין ושמאל, או במילים אחרות: שמרנים וליברלים) שכל אחד מהם מציג מועמד אחד לראשות הממשלה, ומי שרוב העם יבחר בו ירכיב ממשלה מאישים שאינם פוליטיקאים חברי הפרלמנט. ואידך פירושא היא זיל גמור.
בהזדמנות זו אפשר גם לוותר על מוסד הנשיאות הנהוג אצלנו. הסמכות להטיל את הרכבת הממשלה על פלוני, ועמה המשפט המפוקפק "עלה בידי להרכיב ממשלה", יתייתרו. חנינות יוכל להעניק שר המשפטים, או ועדה מטעמו.
מי יחליט אפוא על שינוי השיטה? הייתי מצפה מכל ממשלה שסוף סוף תקום, שתראה בשינוי השיטה את משימתה העיקרית. שתניח על שולחן הכנסת הצעה לחוקי יסוד חדשים לגבי כל רשויות השלטון, ותביא את אישורם, ביחד או בזה אחר זה, למשאל עם. זוהי הזכות הדמוקרטית הבסיסית, שהעם יקבע את צורת הממשל הרצויה לו.