בשנה וחצי האחרונות אני עובדת בשכונת רמת אשכול בלוד. שנה וחצי של תהליכים עדינים ורגישים, במקום הכי נפיץ בארץ, כפי שהסתבר השבוע. השבועיים האחרונים טילטלו אותנו בכל קנה מידה. השבר עמוק וכואב מנשוא, הצער מסתובב ברחובות ואפשר כמעט לאחוז בו בידיים. מעבר לאובדן האמון בין שכנים יהודים וערבים, קיים אובדן נוסף - כואב לא פחות, אולי יותר: האובדן של המדינה - אובדן המשילות ואובדן האמון ביכולתה של המדינה לתת מענה, להגן, לעזור, לסייע.
אזרחים נאלצו להמתין שעות ארוכות בהמתנה באימה איומה ובחוסר אונים עמוק למשטרה שלא הגיעה, הם נאלצו להגן על עצמם בידיים, לשמור על הילדים בגופם, לברוח בעצמם מהשכונה הבוערת, ולאטום את נפשם שלא תיחרך מאירועי המלחמה, כי גם כשהיא הסתיימה - המערכת הבירוקרטית האטומה, שגם ככהמתקשה לתפקד במצבי חירום מתקשה עוד יותר כשאין ממשלה מתפקדת, כשאין ניהול שוטף של המשרדים, כשאין תקציב מדינה מאושר כבר יותר משנתיים, כשאף אחד כבר לא זוכר איך מכינים תוכניות ארוכות טווח שיתנו מענה לבעיות השורש שמבעבעות מתחת לשטח.
לנפשות הפצועות שעברו שבועיים קשים מנשוא - אין מענים. הן ישאו בלבם את אירועי הימים האלה עוד שנים רבות, אבל יותר מכל הן ישאו את תחושת החידלון וההיעדר, את הבדידות ואת האמון המתנפץ במערכות - כשברגע האמת - לא היה למי לפנות.
המלחמה הזו העבירה לנו מסר עמוק ואיום שאי אפשר לסמוך על הרשויות, אלא רק על עצמנו. אין מי שיעשה סדר, אין מבוגר אחראי, אין אפילו אדם אחד בכל מדינת ישראל שאפשר לבקש ממנו להציל אותנו מעצמנו. אזרחי ישראל שאחרי שנת קורונה, האסון במירון, ומלחמת אזרחים - כבר לא יכולים לחכות שהמנדטים יסתדרו באיזה רצף לא קיים.
אנחנו חייבים עכשיו מנהלים למדינה האהובה הזו, שהולכת ונמוגה לנו מבין האצבעות. את האמון שהתרסק בשבועיים האחרונים וממשיך להתרסק בכל יום שעובר מאז - ייקח שנים לתקן. החזקים והעצמאיים ינצחו, האליטות ישרדו, אבל כל השאר יופקרו. כל השאר הם אנחנו, אזרחי ישראל, היהודים והערבים, שזקוקים בדחיפות לממשלה יציבה ומדינה מתפקדת: לתקציב מדינה חי ופועם, למשטרה חזקה שתשמור על הביטחון שלנו באופן שוויוני, למערכת חינוך שתצמצם פערים, לרווחה שתיתן מענה לזקוקים לה בכל עת.
כל הדבר הזה עכשיו הוא עליכם – נפתלי בנט ויאיר לפיד. זה על הידיים שלכם, על הלב שלכם. לא נותרו לכם עוד הרבה ימים, ובחירות נוספות הן לא אופציה אם אנחנו רוצים את מדינת ישראל חיה וקיימת, ואנחנו רוצים. תקימו ממשלה. אל תחשבו על עקרונות יפים על הדף או על קווים אדומים שהורסים את הקיום שלנו. תחשבו על להציל את המדינה. אנחנו זקוקים לממשלת אחדות. עכשיו.