מקום המשפט שמה הרשע
"על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר: 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (אבות פ"א מ"ח).
כמו כן, המשפט הוא אחד משני מרכיבי מטרת החינוך של אבינו אברהם, ככתוב: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". מסיבה זו ציוותה אותנו התורה, "שופטים ושוטרים תתן לך", וחז"ל אמרו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". על כן, כל חברה המבקשת להתקיים חייבת לכבד ולשמור מכל משמר את המערכת המשפטית שלה.
יחד עם זאת, אין ללכת בעיניים עיוורות אחר החלטות משפטיות. ההיסטוריה האנושית מלאה דוגמאות של ניצול המערכת המשפטית לתת גבוי להחלטות מושחתות. בספר קהלת מציין שלמה המלך את הצמידות של הרשע למשפט. אילו היה כתוב בקהלת: "מקום הרשע שמה המשפט" הייתה האמירה הזו חיובית, וכוונתה שהתשובה לרשע היא ההרתעה והענישה, ככתוב: "שופטים ושוטרים תיתן לך" או המאמר: "אלמלי מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו". על כן במקום שיש רשע צריך להעמיד מערכת משפטית שתמגר את הרשע. אבל שלמה המלך מדבר על מציאות אחרת, והוא אומר: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע", שהיא אמירה הפוכה שכוונתה שהמשפט נותן גב וגיבוי לרשעות ולרשע.
את ניצול המערכת המשפטית לעשיית רשע פוגשים אנו כבר אצל אנשי סדום, שהיו "רעים וחטאים", אבל עיקר חטאם לא היה רק הרוע והחטא כשלעצמו, אלא בעיקר שהיו מגובים בחוקים ותקנות שנתקבלו בהליך דמוקרטי של רוב תושבי סדום. המערכת המשפטית של סדום לא רק שלא הגנה על העשוקים הנרדפים, אלא עוד גיבתה את הממסד של סדום להוציא אל הפועל את ההחלטות הרעות שלהם. אחר זאת לא היה לנפגעים למי לפנות, כי טענו כנגדם שהכול חוקי. מטעם זה דאגו בסדום במנוי השופטים שהם יהיו אומרי הן, וכך מסופר על לוט כשמינו אותו לשופט ראשי בסדום (ארכי דיינים): "בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם אמרו לו: 'גש הלאה', כלומר עלה למעלה, ובשעה שהיה אומר להם דברים שאינם ערבים להם, הם אומרים: 'האחד בא לגור וישפוט שפוט' – דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס" (ב"ר נ).
התופעה הזו של ניצול המערכת המשפטית לגבות על ידה את העוול והרשע מלווה את האנושות כבר משחר ילדותה. פוגשים אנו אותה כבר בדור המבול, ש"בני האלוהים", (שהם בני השופטים), הם השחיתו ראשונה ומהם למדו כל בני הדור (ספרי, בהעלותך). ההשחתה התפשטה עד שאמר הקב"ה: "לא ידון רוחי באדם", ואת חטאם מסביר רבנו בחיי בפירושו לתורה: "על דרך הפשט 'בני האלהים' (הם) השרים והשופטים, לפי שהשופטים נקראים 'אלהים' כעניין שכתוב: 'אלהים לא תקלל', ומתרגמים: 'דיינא'. ואמר הכתוב כי אותם בני השופטים שהיה להם לעשות משפטיהם היו עושים חמס עם בנות האדם באונס וברצון". לפי פירושו כבר אז בימי דור המבול, המערכת המשפטית לא זו בלבד שלא סייעה לעצור את השחיתות, אלא היא הייתה היוזמת וממנה למדו המוני העם, וכך אמר רשב"י במדרש (ב"ר כו): "כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה". כך ממשיכה המערכת המשפטית למעול בתפקידה, כמו בתקופת השופטים, שעליה אומר המדרש (מדרש זוטא רות פ"א ס"א): "ויהי בימי שפוט השופטים. דור שהיה שופט את שופטיו, היה הדיין אומר לאדם: טול קיסם מבין שיניך, והוא אומר לו: טול קורה מבין עיניך. יותר תועבות עשה השופט משאר העם".
ניצול המשפט לעשיית עוול חוזר על עצמו גם בתקופת המלכים אצל אחאב, כשרצה אחאב את כרם נבות, למרות שהיה לו היכולת ליטול אותו בכוח, אין הוא משתמש בכוחו אלא בעצת "צוות הארמון" שלו אוספים את הזקנים (הם השופטים) ואת החורים (השרים) "ויעשו אנשי עירו הזקנים (הם השופטים) והחורים (הם השרים וסגני השרים) אשר היושבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל" והם נותנים גבוי חוקי המסייע לאחאב להוציא לפועל את זממו. את ניצול המערכת המשפטית לעשיית העוול.
בתקופה מאוחרת יותר מזהים חז"ל אצל מלכות רומי את הרשע שבעשיית המשפט, בהסבירם מדוע המשיל הכתוב את מלכות רומי ל"חזיר". כך מובא במדרש (בראשית רבה סה): "למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראית כאלו מצעת את הבימה", וכך פירשו את המדרש: "כך דרכה של מלכות רומי: גוזלת וחומסת ונראית כאילו עורכת משפט – עוטה את הגזל ואת החמס במעטה צדק משפטי. 'מצעת את הבימה' – עורכת בימת משפט".
על כן, עם כל חשיבות המשפט, אל לו לאדם לומר אמן על כל החלטה משפטית. אלא, עליו לבחון כיצד מתנהלת המערכת ועד כמה היושרה של השופטים. מהו מבחן התוצאה של ההחלטה השיפוטית, האם היא מביאה לצדק או לעוול חלילה.