בשונה מילדים בחינוך הרגיל, תפיסת המציאות של ילדים עם צרכים מיוחדים אינה תלויה בגיל אלא בהתפתחות, לכן תיווך ימי הזיכרון יותר מורכב עבור הורים לילדים המיוחדים. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לתווך את הימים הבאים לילדים:
- תהיו עם היד על הדופק. שימו לב לשינויים במצב הרוח, ביכולת לתקשר, אם ילדיכם חברותי בדרך כלל והוא מתכנס לתוך עצמו פתאום, יכול להיות שהוא נחשף לתכנים שהוא לא הצליח לעבד היטב.
- תקשורת ישירה עם הגננת. שאלו כיצד עבר עליו היום, האם היו שינויים משמעותיים, האם הייתה פעילות מיוחדת בגן או התפתח שיח בנושא ימי הזיכרון וכיצד ילדיכם הגיב אליהם.
- במידה ואתם מרגישים שאינו מוכן לעבד את ימי הזיכרון- שדרו עסקים כרגיל. עיבוד של ימי זיכרון זו יכולת קוגניטיבית שלא בהכרח מתפתחת ותלויה גם במצב הנפשי. אם אתם מרגישים שבעקבות החשיפה לתכני יום הזיכרון תהיה רגרסיה התפתחותית, בחרו בבריאות של ילדיכם.
- ענו בכנות על שאלות. אם מתעורר שיח, ענו בכנות במידת האפשר על השאלות, אך היו ערניים למידת המסוגלות של ילדיכם. ייתכן שהיא שונה משאר ילדי הגן המשולב או המסגרת הרגילה וזה בסדר.
- ערכו הכנה מוקדמת. על אף שאפשר לא להתייחס לתכנים של ימים אלו, קשה שלא להתייחס לצפירה. הכינו את ילדיכם בדברים למה בדיוק הולך להיות ולכמה זמן, אפשר להשמיע צפירה בעוצמה חלשה בטלפון ולבחון את תגובתו. אפשר להשמיע סוגי צופרים שונים ולהסביר את ההבדל ביניהם.
המלצות פרקטיות להורים לילדים עם צרכים מיוחדים
- חשוב לאתר את הפעילויות הספציפיות באמצעותן ניתן לתווך ימי זיכרון, למצוא כיצד ניתן לדבר בשפה שלהם, דרך אמנות ויצירה למשל, אפשר להביא לידי ביטוי רגשות- לצבוע טנקים ואפילו לייצר "סיפור חברתי". ספר עם הרבה תמונות ומעט מלל שמדמה המחשה חזותית כדי שהילדים יוכלו להתחבר אליו. הורים יכולים לייצר ספר כזה ולהשתמש בו גם עם ילדים ללא צרכים מיוחדים- וכך דרך חיבור לסיפור אחד ניתן לתווך מציאות קצת יותר מורכבת.
יש ילדים שמסוגלים ורוצים לקיים שיח בנושא, תלוי במסוגלות הרגשית שלהם. שאלות פתוחות אך מכוונות כמו: "האם אתה חושב שחברים שלו יתגעגעו אליו?" או "מה עושים כשמתגעגעים או כשמרגישים עצובים?", יכולות לסייע לילדים לווסת את רגשותיהם.
- "אני צריך להיות עצוב": יש ילדים שעלולים לחקות את מה שהחברה מכתיבה להם להרגיש באותו יום מבלי באמת להבין את המשמעות של היום, כחלק מהבניה חברתית. ולכן גם שאלות כמו "למה אתה מרגיש עצוב?", או "האם אתה עצוב בגלל שכולם עצובים?" יכולות לפתח שיח רגשי ברמה בה הילד מוכן אליה.
- הערכות לצפירה: חשוב לספר לילדים לפני שתהיה צפירה ואף מומלץ להשמיע אותה לפני כדי שיהיו ערוכים לכך. עבור ילדים עם צרכים מיוחדים מדובר באירוע של ממש- בגלל שלרובם יש קושי בוויסות החושי. מה שאנחנו נשמע כצפצוף, הם ישמעו כרעש נוראי.
מה ניתן לעשות?
- לדבר על זה עם הילדים יום לפני ובאותו יום- להזכיר שתכף תהיה צפירה מרעישה וחשוב שנדע להתמודד איתה.
- מומלץ להכין כרטיסיות מראש שם מופיעים כל הדברים שאפשר לעשות בצפירה אם היא מפחידה את הילד. למשל: לתת יד למבוגר שנמצא ליד, לשים ידיים על האוזניים ולהיות בשקט.
- אימון ותרגול יכולים לסייע- מומלץ לתרגל צפירה, עמידה בשקט ושיח על הנושא יכולים לסייע לילדים. חשוב לזכור- כמו שלא נפתח נושאים של מוות ואובדן עם ילדים בגן ללא צרכים מיוחדים כך זהה הדבר לילדים עם צרכים מיוחדים. ההמלצה הכוללת היא מעל גיל 5 אבל זו המלצה כללית בלבד, חשוב שכל הורה וגננת יהיו קשובים לכל ילד.
חשוב לזכור שיש ילדים עם צרכים מיוחדים שהם מאוד אינטליגנטים, כשמשוחחים איתם ניתן להרגיש שאפשר לקיים שיח שזהה ברמתו לשיח עם אדם מבוגר. ויחד עם זאת חשוב לזכור שלמרות רמת האינטליגנציה המאוד גבוהה, הרגש עדיין עדין, רמת הוויסות החושי עדיין שונה מאדם בוגר או ילד ללא צרכים מיוחדים ולכן חשוב שנשים לב ונהיה עוד יותר רגישים בימים כאלה לילדי הצרכים המיוחדים.
איילת סולומון, מנתחת התנהגות ומנהלת גני תקשורת במעון תקשורת ברשת פרח לחינוך מיוחד בבאר יעקב.
מיטל גורליק, מנהלת מעונות ברשת פרח לחינוך מיוחד בחריש.