אם תשאלו את האדם הממוצע כיצד עובדת מערכת בחירות הוא יסביר לכם שכל מפלגה מנסה לשכנע כמה שיותר אזרחים להצביע לה. היא פונה לכלל אזרחי ישראל, מנסה לשכנע שהיא הכי צודקת ורעיונותיה הם המוצלחים ביותר. בתוך אוקיינוס של מליוני בעלי זכות הצבעה, שוחות להן מפלגות רבות שנאבקות זו בזו. במבחן המציאות, זה כבר הרבה שנים לא עובד כך.
במציאות החדשה כל מפלגה מבינה היטב את גבולות הגזרה שלה ואת קהלי היעד שלה, היא מטרגטת את הנושאים האידאולוגים הרלוונטים שלה לקהלים הרלוונטים. נגד הכיבוש? מרצ תטרגט אתכם לנושא הזה. תומכים בהתיישבות ובסיפוח? הציונות הדתית תדע לטרגט אתכם אל הנושא הזה ספציפית. מכאן נשאלת השאלה, איפה מציבה כל מפלגה את גבולות הגזרה שלה ועל כמה חלקים של המגרש היא משחקת.
בנט לדוגמא מנסה לשחק על חלקים רחבים מהמגרש, מהגבעות ועד למרכז תל אביב. הוא לא פסל את נתניהו ולא פסל הליכה בלעדיו. בנט הציב גבולות גזרה רחבים. היתרון ברור: ככל שהגבולות רחבים יותר, יש מקום ליותר מנדטים להיכנס פנימה. החסרון לעומת זאת, גם מובהק, ומי כמו בנט שחווה זאת על בשרו בעצמו יודע - ככל שהגבולות רחבים יותר, למנדטים קל יותר לזלוג החוצה. זאת הסיבה שמי שעמד כבר בסקרים על למעלה מ-20 מנדטים מצא עצמו על מספר חד ספרתי וזו הסיבה שמי שהיה חד ספרתי גבוה ב-2019א מצא עצמו לא עובר באותו הסיבוב עד אחוז החסימה.
בדיוק בתוך הוואקום הזה סמוטריץ' שיחק בונקר יציב וחכם שגם השתלם. המטרה הייתה פשוטה לשמור על 4-5 מנדטים של הציונות הדתית ושל הימין העמוק, לגדר היטב את השער ולא לתת לאיש לחדור פנימה. מידי פעם שלח סמוטריץ' יד אל קהל המפלגות החרדיות לנסות להבקיע ומיד חזר לשמור על השער, בכדורגל זה נקרא התקפה מתפרצת, היא נתנה לו תוספת של עוד כמנדט. משחק הגנה זהיר עם ניסיונות התקפה מחושבים. סמוטריץ' שיווק רק את האידאולוגיה, בלי קריצות ובלי תרגילים, בלי התחכמויות ובלי אסטרטגיות מיותרות. מה שאתה רואים, זה בדיוק מה שתקבלו, ולא מילימטר יותר מזה. בלי 'קהלים חדשים' בלי להתחפש, אך בלי לוותר על אף קול בתוך המאגר הקיים.
סמוטריץ' פתח את המהלך הזה באקזיט מרשים כשלקח את השם 'הציונות הדתית', אין הצהרת כוונות ברורה יותר ואין דרך ברורה יותר לגדר את הבייס. כשמדברים על הציונות הדתית למעשה מדברים על מפלגה ומי שלא מרגיש שהביטוי הזה מייצג אותו, מוזמן ללכת למקומות אחרים. אך מי שכן, יש לו בית.
תראו את מרצ, תמונת המראה של אותו סמוטריץ', בשנה האחרונה הלכה מרצ לשלל איחודים מרכזה - פעם עם אהוד ברק ופעם עם אורלי לוי ומפלגת העבודה. גם הפעם ניסו במרצ להרחיב את המגרש. הם דיברו על תפיסת הוואקום של העבודה וכניסה למרכז הבמה הפוליטית. הם ניסו להתחרות באג'נדות של ליברמן ולפיד אל מול החרדים, זנחו את נושאי הבייס ומצאו עצמם לראשונה בתולדותיהם מתחת לאחוז החסימה. ברגע האחרון ועם הראש מתחת למים שברו שמאלה חזק והתחננו לחייהם. סמוטריץ' לא היה שם, הוא שידר כוח, חוזקה ואחריות כלפי מצביעיו. הבונקר שלו השתלם.
אלעד וולף הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה.
מגיש את את הפודקאסט "עדכוני תקשורת - הפודקאסט הפוליטי"