למרות שנהוג לומר שמערכת בחירות רביעית בשנתיים כבר לא מחדשת ולא ניתן להבחין בשינוי, אמש בהחלט ראינו מגמה חדשה במערכת הפוליטית, מגמה המצביעה על שינוי עומק במטרת הבוחר. תוצאות המדגמים בישרו על חזרתה של האידאולוגיה למשחק.
על פי התוצאות עד כה, המפלגה שביקשה יש מאין להוות אלטרנטיבה לשלטון ולהחליף את נתניהו, בלי לדבר כמעט בכלל בשפה של רעיונות או ערכים, התרסקה בצורה מוחצת, והכוח שהיה אמור לתת תוקף לאסטרטגיה שלה, כמעט ונעלם. לעומתה, מפלגות אידאולוגיות שכמעט ולא דיברו על טקטיקה, אלא ביקשו להביא את האידאולוגיה הבלתי מתפשרת שלהן לגוש אליו הן שייכות, הפתיעו ועלו בהרבה מהתוצאות שהסקרים חזו להם.
מי שהיו לסיפור הבחירות, מפלגת "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער, הפכו אמש להפתעת התוצאות (לפחות של המדגמים), כאשר ההפתעה היא בעיקר לרעה. סער, שבפתיחת הקמפיין ניבאו לו 16 מנדטים, ירד וירד בסקרים, עד שבשבוע שעבר הגיע למספר חד ספרתי. התחזיות להחליף את נתניהו ולהביא את השינוי התנפצו ברעש גדול על סיפו של אחוז החסימה.
במקביל, תמונת ניצחון נראתה במפלגות שהן תמונת ראי לגישה של סער. במטות של "הציונות הדתית" ומרצ חגגו עלייה ל-7, 8 מנדטים, עלייה שהיא הכפלת הכוח שחזו להן לאורך כל הסקרים שבהם הן היו בתחתית הרשימה והתנדנדו סביב אחוז החסימה. אמנם הן יצאו בקמפיין הצלה מרשים של הרגעים האחרונים, אבל זה לא כל הסיפור.
הציבור איבד את הסבלנות
המגמה החדשה בתוצאות המדגם היא שאזרחי ישראל מאסו במפלגות "שינוי לשם שינוי". אלטרנטיבה בלי אידאולוגיה, שמטרתה רק להחליף את המנהיג הנוכחי, סוף סוף נמאסה לאחר ארבע מערכות בחירות שנסובו רק על זה. מפלגה שקמה יום אחד בלי בסיס תמיכה רעיוני, אלא הושתתה אך על הצבעת "רק לא", התגלתה כאוויר חם, והציבור איבד את סבלנותו.
האחרונה שניסתה זאת הייתה כמובן "כחול לבן" שהפרה את הבטחת הבחירות העיקרית שלה, לא לשבת עם נתניהו, ברגל גסה, ובתמורה כמעט נמחקה בבחירות הנוכחיות. הציבור הבין שהשינוי לא הגיע מהמפלגה שזו הייתה כל מהותה ולכן גם מפלגת "תקווה חדשה", המפלגה לשינוי מימין, שביקשה את אותה המטרה - קיבלה את אותה התוצאה: בן לילה הייתה ועד הבוקר לא חיה.
המיאוס של אזרחים ממפלגות אווירה וההיצמדות למפלגות אידאולוגיה, הם היפוך מגמה שנובע מכמה סיבות. מרצ והציונות הדתית הן מפלגות וותיקות, כשסמוטריץ' הוא כמובן ייצוג של מפלגת "האיחוד הלאומי". המפלגות הללו "התאבדו" על הבייס שלהן, חידדו את המסרים ולא פחדו מהזדהות מוחלטת עם האידאולוגיה הקיצונית שלהן. הן לא שאפו להעביר מצביעים לגוש שלהן ולא ניסו לשכנע שהן יכריעו את הבחירות. הן ביקשו כוח בכדי לממש את הערכים שלהן. הן ביקשו הצבעה אידאולוגית ולא אסטרטגית.
ניצחון האידאולוגיה. מטה מרצ אמשצילום: פלאש 90
העריכו שזה אבד, שאף אחד כבר לא מצביע על אידאולוגיה ושהיום, אחרי כל כך הרבה מערכות בחירות, הההצבעה היא על פי שיקולים אסטרטגים בלבד. מי יהיה לשון המאזניים, מי יקבל מספיק כוח בשביל לעשות רוטציה, מי יכריע את מפת הגושים. אבל, הניצחון של "הציונות הדתית" ומרצ, וגם ההצלחה של יש עתיד, שהיא אכן מפלגה ש"באה לשנות" אבל היא גם בהחלט מפלגה עם פעילים ותומכים והיא מחזיקה באידאולוגיה סדורה, הם הוכחה שהפוליטיקה חוזרת לשיח הרעיונות, שההצבעה האסטרטגית מוצתה ושהאידאולגיה חזרה להוביל.