אחרי שהמשהו החדש התחיל והסתיים, הקריאה והמאמץ לאחדות העם לא מקבלים ביטוי ראוי מצד פוליטיקאי המגזר. כשנפתלי בנט מדבר על מפלגה של כל עמישראל - זו לא קריאה לאחדות העם, אם הוא מתנתק מכל מה שסמוטריץ' מייצג. כשבצלאל סמוטריץ' מדבר על אחדות העם - הוא לא מתכוון לכל עמישראל, אם בנט מייצג בשבילו את הפסול.
תהליך מתיחת החבל לשני קצותיו, הפך את המקף הציוני דתי לפס ארוך על ערכי עם-ארץ-תורה. בדגש על 'עם'.
ממגזר שמחבר, הפכנו למגזר שמפלג, וקודם כל את עצמו. ממגזר שבעת קריעה מחבל ארץ בידי אחיו, חיפש בעיניו הדומעות את המחבר לבל יגרר למלחמת אחים, הפכנו למגזר ששולל כל מי שאינו על טהרת הידיעה היותר עליונה, נשגבה ומותאמת לידיעתו שלו. כיפה אחת, הרבה סריגות. ואף סריגה לא נוגעת בחברתה.
וכשם שבגאולת מצרים או בגאולתנו אנו, היינו זקוקים למושיע שאינו משלנו-על-מלא, כך גם במניעת הפירוד בעם אנו כנראה זקוקים למאחד שהוא קצר אחר. אדם שאינו דתי, אך מוקיר את חשיבותה של הדת. לא אחד שבקיא בהלכות בורר, אבל כזה שכשר הפנים דואג לסגור את המרכולים בשבת. אחד שלא למד באחת מישיבות הקו או הגוש, אבל כזה שכשר החינוך דואג שכל ילד ישראלי יבקר במערת המכפלה ויתחבר דרך קברי אבות. אחד כמו גדעון סער.
קואליציית סער-דתיים-מרכז, לא רק שהיא מאפשרת חזרה של הנציגות הדתית למשרדי ממשלה בעלי זיקה לערכי הציונות הדתית, כמו חינוך, התיישבות ומשרד הדתות, ולא די בזה שהיא מחזירה לידי הימין את משרד המשפטים היקר לליבו של סער ומבטיחה רפורמות שנתניהו עצמו בחר ביודעין שלא לעסוק בהן. לא זו בלבד. קואליציה כזו מחייבת שינוי כיוון מצד מפלגות המרכז-שמאל. היא מאלצת אותם להנמיך את להבות השנאה והפירוד בעם בסוגיות דת ומדינה, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה שלהם לחזרה לעמדת השפעה. מי שיחפש דברי שטנה נגד ציבור המתיישבים או נגד הציבור החרדי – לא ימצא אותם בקמפיין הנוכחי של לפיד או כל מי שחפץ בהשתלבות בקואליציית סער-דתיים.
מי שחפץ בחזרה לעמדות השפעה במשרדים בעלי זיקה לציונות הדתית, מי שחפץ בממשלת ימין גם בהתיישבות וגם בסוגיות משילות ומשפט, מי שחשובה לו אחדות העם, צריך להצביע סער.