בישראל לא נעשים ניסויים בבני אדם בהקשר חיסוני הקורונה של פייזר ודומיהם, יותר מאשר מעקב דומה למה שנעשה בכל תרופה או חיסון.
חיסונים אלה עברו אישורים, ואף שהיה קיצור תהליכים בירוקרטי – קביעת בטיחותם אינה קשורה להעברת המידע לפייזר. אפילו על אקמול יש מחקרים מתמידים של יעילות, בטיחות תופעות לוואי וכדו'. על אספרין – בוודאי.
העברת המידע לפייזר אינה ניסוי בבני אדם. זהו מידע סטטיסטי רטרוספקטיבי על המשמעות הרחבה של החיסונים האלה, הידבקות שניה, חיסון עדר וכדו'.
אבל,
גם מידע סטטיסטי יכול להזיק. לפרט ולציבור. בעזרת בינה מלאכותית אפשר לעשות חיתוכים רבים הפוגעים בפרטיות ובסודיות, ואפשר גם להעריך את מצבה של מדינה.
לכן, חייבת להיות בקרה אתית על העברת המידע הזה. ולכן יש צורך באישור מי שהמדינה עצמה קבעה שהוא אחראי על מידע סטטיסטי זה. שכן מחד גיסא – אם מועבר מידע בעייתי הוא עלול להיות פוגעני מאוד; מאידך גיסא, זו זכות גדולה להיות בסיס למידע שישדרג את ההתמודדות הכלל-עולמית עם המגיפה.
האמון במוסדות המדינה קרס, ועל כן חייבים לומר זאת כך:
אם אכן סוף סוף (דבר שהיה צריך להיות לכתחילה) נחשף המידע המועבר לפייזר בשקיפות מלאה, ומה שפורסם הוא הוא מה שאכן מועבר – במידע הזה גדולה התועלת על הסכנה. וכאמור, זו זכות גדולה להתחסן, להתמודד כראוי עם המגיפה, ולהיות ברכה לעולם כולו.
רק שנהיה בטוחים שאמרו לנו את האמת.