סגור

לאן נעלמה הערבות ההדדית?

מדוע בכל הקשור לשמירה על ריחוק וכיסוי הפנים התקהה כל-כך השריר של ערבות הדדית, שריר שידע להיות סופר פעיל בזמנים אחרים? האם זה קשור לאוזלת ידה של הנהגה שמעדיפה שיקולים פוליטיים ונכשלת שוב ושוב במתן דוגמא אישית?

הרבנית ד"ר לאה ויזל
טז בטבת התשפא
,
31 בדצמבר, 2020 9:57
שדירות ממילא בירושלים, למצולמים אין קשר לכתבה

שדירות ממילא בירושלים, למצולמים אין קשר לכתבהצילום: Olivier Fitoussi/Flash90

שבתי מבי"ח "שיבא". לא. לא קיבלתי חיסון. אני עדיין לא בגיל. ליוויתי את בעלי שמוגדר בקבוצת סיכון. חזרתי משם מהורהרת וגם מעודדת. הסדר היה מופתי, כמעט שלא המתנו והכל התנהל באדיבות ובזריזות. שלטים התלויים על הקירות שידרו מכל עבר מסר כל-כך פשוט וברור, מסר שעד לא מזמן היה מונח בבסיס קיומנו כחברה יהודית וישראלית: מסר של "ערבים זה לזה". בשוליים היו מעט אנשים שניסו בכל כוח לקבל חיסון למרות שאינם בגיל ותודה לא-ל גם לא בקטגוריה המועדפת. אך, בסך הכל חשתי גאווה להיות חלק מהמדינה שהיא בין הראשונות להתחסן וממקום שיודע להתנהל במצבי חירום לאומיים.

מאז ששבנו לא מרפה ממני המחשבה: מדוע בכל הקשור לשמירה על ריחוק וכיסוי הפנים התקהה כל-כך השריר של ערבות הדדית, שריר שידע להיות סופר פעיל בזמנים אחרים? מה יותר פשוט ממה שנכתב שם בשלטים? בתמונות שם הופיעו איש ואישה עטויי מסכה; על מסכת האישה היה כתוב: "שומרת אחותי", ועל פני האיש נכתב "שומר אחי". איפה אותה תחושת אחווה? האם זה קשור לאוזלת ידה של הנהגה שמעדיפה שיקולים פוליטיים ונכשלת שוב ושוב במתן דוגמא אישית? האם הכול קשור לרוח המפקד שמחק את המיתוס של "אחרי"? נדמה שתשובה חיובית לשאלות אלו מקלה מדי ומסירה מעלינו אחריות.

פרשיות השבוע הנקראות בבתי הכנסת המאולתרים בתקופה זו מספרות את סיפור יוסף ואחיו, סיפור שהתחיל רע והסתיים בפיוס ואיחוד משפחתי. בשבת הקרובה נמשיך ונפגוש בתיקון של אפרים ומנשה שבהם מתברך כל ילד יהודי, ובתחילת חומש שמות נתקל באחווה שלמה, מתוקנת ומפרגנת של אהרן ומשה. תחושת האחווה מונחת בבסיס קיומנו היהודי. עולים בראשי הסיפורים הידועים על ספינה אחת שמישהו קודח בה  או הסיפור הידוע על כך שהמקדש נבנה בשדה של שני אחים שכל אחד מהם דאג למצבו הכלכלי של אחיו לפני שחשב על עצמו. מה יצליח להחזיר את תחושת הערבות והאחווה? כשסבלנו ממלחמות ומטרור ידענו להתאחד. כעת אויב קטן, בלתי נראה, מאיים על כולנו, ואנו מהלכים באשליה שכל אחד ימשיך לדאוג לד' אמותיו והעיקר שלא תיפגע שיגרת חייו. הוכרז סגר? אז למה לא מתייחסים אליו ברצינות? מדוע זה מהדורות החדשות נפתחות בתלונות על קידומים ועקיפות בין המתחסנים? מדוע שוב קומץ של בעלי עסקים (בעיקר קטנים) ועובדים שהוצאו לחל"ת משלמים מחיר כה כבד וכל השאר (שהם הרוב) נשארים אדישים לסבל זה? אין לי תשובות. אך אולי ננסה לחזור ולעורר בקרבנו את הנקודה הבראשיתית של "בני איש אחד נחנו" ואולי ניזכר במשל הפשוט של עם אחד שהוא גוף אחד, וכשיד אחת פוצעת את השניה- לא יעלה על הדעת שהראשונה תפגע בה כתגובה. גם פה- מה התועלת בטענה שאם מפגינים בבלפור אז נמשיך לעשות תפילות המוניות בבתי כנסיות ולהפך?

בני איש אחד אנחנו. רק שינוי בדפוסי החשיבה ושיבה לתחושת ערבות תאפשר חזרה לשגרת חיים סבירה לכולנו, שיגרה המאפשרת עבודה, יצירה ולימוד, שמחות וצמיחה.

 

לאה ויזל, ראש המדרשה, אוניברסיטת בר-אילן

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
31.12.2020

1. הערבות ההדדית הזו שאת מפנטזת עליה לא הייתה מעולם בארצנו (רונית לוי)

מאיפה החלומות האלה? על פי המפורסם באינטרנט את אישה צעירה שנולדה הרבה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אמנם את דוקטור ויש כבוד אבל בהיסטוריה המדינית פוליטית של ישראל יש לך הרבה מה ללמוד.

דווח על תגובה לא ראויה
31.12.2020

2. במקום אחווה מחפשים שוויון (תושב מטה בנימין)

חיפוש השוויון לא מביא לערבות הדדית אלא הפוך. כל אחד מסתכל על מה שהשני קיבל [הקלות, תמיכה כלכלית או משהו אחר] ומקנא בו. ואז, במקום להיכנס מתחת לאלונקה מתוך נכונות לשאת משקל גדול יותר מאחרים, כל אחד שומר בקנאות על כך שהוא לא יידרש לסחוב אפילו מיליגרם אחד יותר מאשר מישהו אחר. אילו היינו פחות קנאים לשוויון, היינו מטפחים יותר אחווה.
זה לא אומר שהשוויון אינו ערך חשוב ושההגינות איננה הכרחית. אחווה לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם ניצול ועם עוול. אבל התביעה הדווקנית לשוויון מדויק, במצב בו אין אפשרות ליצור שוויון כזה - יוצרת קנאה ומפרקת את החברה.

דווח על תגובה לא ראויה
31.12.2020

3. לרונית לוי: מוזר, אמנם נולדתי אחרי מלחמת יום כיפור אבל שירתתי בלבנון השניה וצוק איתן, ושם ראיתי היטב את הערבות ההדדית (וזה ממהש אני ראיתי, לא הסיפורים מ-1967...)

דווח על תגובה לא ראויה
15.01.2021

4. האם אוכל להחזיר את האקסית שלי לאחר גירושין במשך שלוש שנים (שלומי חלואני)

שלומי חלואני
מי שקורא את העדות הזו היום צריך לחגוג איתי ועם המשפחה שלי כי הכל התחיל כבדיחה עבור אנשים מסוימים ואחרים אמרו שזה בלתי אפשרי שאני מתחתן כבר שש שנים עם שום ילד שלא הרופא אמר שיש לי ספירת זרע נמוכה אז אשתי מבקשת להתגרש, היא הייתה חולה ונמאס לה להיות איתי ניסיתי כל שביכולתי אבל שום דבר לא חשבתי שלא אראה אותה שוב עד שפגשתי חבר ותיק שלי שסיפר לי על אשף בשם ד"ר. איגינוביה, היא מסרה לי את כתובת הדוא"ל שלו ואת מספר הנייד שלו. יצרתי איתו קשר והוא הבטיח לי שאשתי תחזור אלי תוך שלושה ימים אם רק אני מוכן לשלם את המסים שאשתף איתו פעולה ליום אחד בלבד והוא הכין לי כישוף אהבה ותרופה האחרונה והוא אמר לי את זה. אשתי תחזור. בבוקר מאוד בשמחה, אשתי הגיעה בבכי וביקשה סליחה ואמרה שזו עבודת השדים, אז אני עדיין נדהם מהנס הזה, לא יכולתי לדמיין את זה, אבל ברגע שסיימתי לכתוב, חודשיים אחר כך שלי אשה נכנסה להריון זה היה כמו נס אז אל תשמור על הבושה שלך שהוא עשה את זה בשבילי ואני מאמין שהוא יכול לעשות את זה בשבילך. אם אתה זקוק לעזרתו, אתה יכול לפנות למייל שלו: doctorigbinovia93@gmail.com WhatsApp או Viber או להתקשר אליו עכשיו: +12162022709 ד"ר איגבינוביה מטפל גם ב: פוריות, HIV / איידס, הרפס 1/2, סרטן, הפטיטיס B, אם אתה רוצה להיכנס להריון

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב קנייבסקי צילום: Yaakov Nahumi/Flash90

נתניהו פנה לבית הרב קנייבסקי, בבקשה לתמיכה בהמשך הסגר

קרא עוד