החרדלי"ם אינם כת

"אנחנו לא כת עם מוסדות מסודרים, אבל הפכנו לכמה עשרות אלפי אנשים, שאימצו שלא במודע את המשפט אותו טבע פעם החזון אי"ש ש"הקיצוניות והגדלות הם שמות נרדפים". המחנה הזה אינו מנוהל על ידי אף גורם שאני מכיר, אלא מבקש לחיות על פי האמת" | תגובה לספרו של יאיר שלג

הרב אהרן אגל טל 03/12/20 16:18 יז בכסלו התשפא

החרדלי"ם אינם כת
הקפות שניות בהר המור, צילום: צילום מסך

ספרו של יאיר שלג - "החרדלי"ם", נידון בכנס זום שבו השתתפו אישים חשובים שדנו בכובד ראש בתופעה הזו כשהם מנסים להגדיר, שלא לומר לגדר אותה. מטעם ה'הגנה' התייצב הרב עמיחי אליהו שנדרש  להסביר לציבור הרחב 'היכן טעינו'.

אני סולד מהמושג הזה 'חרדליו"ת' ולא מרגיש אחריות לתחזק אותו. אבל כיון שכנראה יש לי איזה חלק בהקצנה הדתית הזו, אני מבקש להגיב. אולי מישהו בצד השני ישמע וקצת יירגע.

עמדתי בראשות הישיבה הקטנה הלאומית הראשונה, במעלה חבר שבהר חברון. זו היתה הישיבה שהקים מו"ר הרב משה בלייכר שליט"א ובשליחותו נהגתי על הדחפור שפרץ את הדרך, כאשר מסביב דנים בכובד ראש חברים כמו יאיר שלג בהקצנה ובהתחרדות לא עלינו, המתחוללים לנגד עיניהם הכלות. כיום נעשו הישיבות הקטנות לדרך ידועה ולגיטימית, ובהן צומחים בני תורה ברמה ובהיקף שלא אני ולא חברי זכינו להם, במוסדות הלימוד הקלאסיים בהם למדנו.

יאיר שלג ואני למדנו במחזורים עוקבים ב'מדרשית נעם' בפרדס חנה, שהפכה לדאבון לב לשטח נדלנ"י שומם.   לא יודע מה היו חוויותיו, אבל כשיצאתי אני מן הישיבה התיכונית ונדרשתי לחשבון הנפש שלי – לא מצאתי תשובות מספקות לשאלות החיים. היהדות שאת כיפתה הסרוגה חבשתי היתה נוכחת באיזשהו אופן, אבל אורחות חיי היו ספוגים בתרבות החילונית והם אלו שעיצבו את דרכי. הבנתי שאם אני רוצה ביהדות שיש בה 'בשר' אני חייב להחליט. 

הלכתי לישיבה גבוהה וגיליתי בצער עמוק עד כמה אני רחוק. עד כמה היהדות שלי דלה ומה המרחק בין המקום שאני נמצא בו ובין המקום שהייתי יכול להיות בו.

החוקרים מחפשים קוים מנחים. איזה מנהיג גדול שמייצר אג'נדה מסתורית שזוממת להכרית את המדינה הטובה שאנחנו אוהבים. אבל אם אני דגם מייצג אני רוצה להביע את דעתו של בן ה 18 משנת 83 שלא מצא בחברה הדתית לאומית בה צמח, את המענה לשאלות חייו העמוקות ביותר. הבחור ההוא לא שמע על הרב טאו ובקושי ידע מי הוא הרב צבי יהודה זצ"ל. הוא רק רצה להתקרב לאבא.

אנחנו לא כת עם מוסדות מסודרים, אבל הפכנו לכמה עשרות אלפי אנשים, שאימצו שלא במודע את המשפט אותו טבע פעם החזון אי"ש ש"הקיצוניות והגדלות הם שמות נרדפים". המחנה הזה אינו מנוהל על ידי אף גורם שאני מכיר, אלא מבקש לחיות על פי האמת. ללא קיצורי דרך וללא הקלות. בין השאר הוא מבין שלמרות הפתיחות המחשבתית, אותה הוא מוקיר, ישנה הירארכיה לא כתובה שבה הקטנים מקשיבים לגדולים ולא מכתיבים להם מה לפסוק. לכן הוא חש שלם עם התורה ועם הדרכת גדולי ישראל וממעט לחוש את האכזבות שאותן אנחנו פוגשים השכם והערב מאחינו הסרוגים, החוקרים את נטיותינו המוזרות בעיניהם.

אנחנו לאומיים כי התורה לאומית. מקורות ההזנה שלנו אינן ברל כצנלסון או הוגי דעות שמרניים כמו פיטרסון. יש לנו נקודת מוצא ברורה מאוד והיא שקיבלנו תורה מסיני כעם ותפקידנו להוציא את כל הגנוז בה לאור - כעם.

לכן אנחנו מתנחלים. לכן אנחנו מתגייסים. לכן אנחנו לומדים תורה ולכן אנחנו רוצים לקחת חלק בבנין החיים הלאומיים בארץ.

ואולי פשוט במקום לחקור ולהתריע בשער, תבואו לשיח אמיתי נטול סטיגמות ודעות קדומות ?

אולי זה מה שירגיע את תחושת האיום שאתם כנראה מרגישים?

אולי אפילו תצליחו לכבד אותנו לפחות כפי שאתם מכבדים ושלא לומר מעריצים את האקדמיה והתרבות החילונית . מי יודע אולי יצא לכם ולנו משהו טוב?

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר