אחד ממשחקי המלים המורגלות בפיו (באנגלית כמובן), של הרב יונתן זקס, היה האבחון החד בין "The chosen people" ל "Choosing people". העם הנבחר והעם הבוחר. במשך אלפי שנים היינו יהודים בעל כורחנו, לא רק נבחרנו על ידי הקב"ה כעמו, גם אומות העולם סימנו אותנו לעתים לטובה, על פי רוב לרעה. לא היתה לנו ברירה ונאלצנו לשמור על יהדותנו. כשניסינו לברוח מזהות זו, היא רדפה אחרינו בפוגרומים, בשואה וכן הלאה.
בעידן שלנו אף אחד לא מכריח אותנו, אנחנו הפכנו לבוחרים בזהותנו. וראה זה פלא, אומר הרב זקס, בכנס באנגליה לפני שנה או שנתיים, אנחנו שבעים שנה אחרי שחצי מהעם חזר לארץ ישראל, בכל העולם מתנהגים אתנו בכבוד, אבל הדור הצעיר לא ממש רוצה להיות יהודי. הוא לא רוצה לבחור בכך כשמתאפשר לו בקלות רבה לעשות כן. הוא לא מבין למה זה חשוב.
דומה שזו היתה שליחותו של הרב זקס בעולמנו, להפוך את היהדות לאטרקטיבית, למונגשת, למשמעותית לכל אדם דתי ושאינו דתי. לא בפלורליזם זול חלילה, ההיפך. תורתו היא עמוקה, מורכבת, לעתים מתייסרת. אבל תמיד מאירה ומעוררת השראה. הרב רצה לראות את הכול בוחרים להיות שייכים לעולם הרוחני והמוסרי שהיהדות מחנכת אליו. במקביל ביקש לחנך אותנו שומרי המצוות, לחפש בתורה ומצוותיה את נקודות המפגש עם השיח המודרני הערכי.
גם המרוחק ביותר מיהדות, כשנחשף להיקף הידע אותו הכיל הרב בהגותו לא יכול היה להתעלם והרגיש צורך לשמוע עוד ועוד. קוריוז קטן: בני הבכור בעת שהותו בקורס קצינים בפו"מ יזם העברת דברי תורה שבועיים מתורתו של הרב זקס. אחד הקצינים ,דרוזי, ביקש להיעזר בספר בהגיע תורו. אחרי שקרא בספר ,פנה אל בני בבקשה. "היכן ניתן לקנות את הספרים של הרב הזה. התחברתי לחכמה שלו."
כזה היה האיש, תורתו היתה כובשת ומרשימה כל אדם שצלם אלוקים בו. לעולם התורה אבד היום צליל מיוחד של תורה המאמינה בחיבור העמוק בין צלם אלוקים של האדם ,מוסרו הטבעי ודבר השם המתגלה בהלימה עם רוח זו. הרב זקס היה קול של אמונה ותקווה שחיברה ליהדות מאות אלפים. חסרונו מורגש כבר כעת.
הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר