מי שהכיר אותי כמנהלת יודע שאין לחשוד בי בהשלמה מרצון עם אי קיום שיגרת לימודים. עם זאת נדהמתי לקרוא כי פנימיות תיכוניות ובהן ישיבות ואולפנות חזרו/ חוזרות ללימודים בשבוע הקרוב.
הרעיון מקומם כל כך מכמה בחינות:
א. הדבקה. ברור שפנימיות הן גורם -על בהדבקה ואין כל סיכוי לשמור על קפסולות וריחוק. לפני הסגר עשרות רבות של תלמידים נדבקו כך. זה מתכון כמעט בטוח לאירועי הדבקה המוניים.
ב. אמירה ערכית-חינוכית: כל החריגות מעוררות כעס ותסכול. אנשים נפגעים אנושות מבחינה כלכלית. מגבילים עסקים קטנים וגדולים. יש קריסה שתגבה מחיר עוד שנים רבות, עדין לא ברור מה עם גנים, ילדי א'-ד', כשילדי ה'-י"ב נמצאים בעדיפות נמוכה לחזרה ללמידה.
איך אפשר במצב כזה לנצל פרצה מסוימת ולהיכנס דרכה, להתווסף לאוסף לא מכובד של הפרות תקנות ע"י "מועדפים?". חשיבה אינטרסנטית מגזרית בעת הזו עומדת בניגוד גמור לתפישת הערבות ההדדית.
מראית עין-זה מושג שיש לו תוקף הלכתי. נראה לי שהמגזר כולו צריך למחות על כך. זה כתם שקשה למחות וזו התנהלות לא חינוכית, לא ערכית ולטעמי אף לא תורנית.
ג .שהוא בעצם המשך ל-ב. קשה שלא להתרשם שאין סיבות ענייניות להחרגה זו, כשם שאין סיבה עניינית להתעקשות הסתדרות המורים לקיים כביכול לימודי זום מלאים ולא להחזיר ימי לימודים.
דאגה לתקציבים, לעובדי הפנימיות, למוסדות. כל זה מובן-אבל לא על חשבון הבריאות, החיים, הסולידריות, והערכים.
מורים והורים - אנא התקוממו.
שרה אליאש לשעבר מנהלת אולפנת להב"ה בקדומים