אין ספק כי מגיפה בסדר גודל כזה נתפסת במשקפיים מאמינים כמי שמונעת על ידי הא-ל ברוך הוא.
ענישה? תגובה? שיעור משמיים?
ברור לכל אדם מאמין שיש כאן ניסיון אלוקי.
השאלה התיאולוגית הגדולה המרחפת כאן היא מה תכליתו של הניסיון האלוקי?
אפשרות א' :
תפקידו של הניסיון האלוקי הוא לפקוח את עיניו של האדם המאמין, לשנות את דרכיו ושגרת יומו. הניסיון מוכרח לחולל שינוי ותנועה, אי אפשר להפטיר כאשתקד, חייבים לצאת אחרת מאיך שנכנסים אל הניסיון המטלטל (כל שנותר הוא לנסות להבין במה צריך להשתנות וגם זה לא דבר של מה בכך).
אפשרות ב:
תפקידו של הניסיון האלוקי לבחון עד כמה האדם המאמין דבק בדרכו. בלשונו של רבי נחמן "וצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם" , כך שהמציאות המטלטלת מנסה לבחון את דבקות האדם בדרך האמת. היא תטפח על פניו של המאמין, היא תראה לו את ההיפך מהמסלול שבחר. ובכל זאת מבחן האמונה שלו הוא העקשנות בדרכו מבלי לסור ימין ושמאל.
השגרות הדתיות עומדות בלב הניסיון האלוקי בסערת הקורונה - בתי כנסת, בתי מדרש, טקסים דתיים בואכה אירועי שמחת בית השואבה והקפות שמחת תורה.
האם משהו מהם צריך להשתנות? האם אלוקים רומז לנו שמשהו בתוכן או בצורה של כל אלה צריך להשתכלל ולפגוש פנים חדשות? או שמא יש לדבוק במלוא העוז בשגרה הברוכה ולא להיכנע לסערות הזמן החולפות?
ואולי יש דרך ביניים?
איך אתם תופסים את הניסיון האלוקי?