אנחנו בעונת הרחמים והסליחות, תקופה של תיקון עצמי ובקשת סליחה מהזולת. לכן היה עוד יותר קשה לקרוא את דבריו הכואבים של הזמר סטטיק (לירז רוסו), לאחר שהרבנות הטילה ספק ביהדותו, כשבא להירשם לנישואין. "עכשיו אמרו לי משהו שמטלטל את החיים עצמם", הוא כתב בפוסט ביום ראשון.
במשך יממה המעריצים שלו המודאגים נאלצו לחכות, עד שלמחרת הוא הסביר שעל רקע האימוץ שלו הטילו ספק ביהדותו. "אתם לא מבינים כמה משפיל וכואב לדעת שאולי כל מה שגדלת עליו הוא לא נכון. אולי כל מה שאתה יודע הוא אשליה. ראיתי שחור. ראיתי כל כך שחור שלא היה אכפת לי יותר כלום".
ולבסוף, "חזרה לי הנשימה. חזרה לי הנשמה. רשמית, יהודי לכל דבר... תודה לכל מי שדאג לי, לא יכלתי לענות או לשתף מהבושה, מהכאב".
האם יש מי שעושה דין וחשבון ברבנות על הבושה והכאב אשר נגרמו לאיש, לבת זוגו, למשפחתו ולמעריציו, על לא עוול בכפו? בכפם?.
סטטיק הוא לא לבד. לפי הנהלת בתי הדין הרבניים, בשנת 2019 נערכו 4,449 תהליכים של בירור יהדות, כאשר רק לגבי 1.5% מהם נקבע לבסוף כי מושאי הבירור אינם יהודים. את המספרים של תוצאות הבדיקות אנחנו יודעים, אבל אין מדד לעלבון, לכאב, ולתסכול שהישראלים האלה ומשפחתם עוברים, כאשר הדבר היחיד שמבדיל את רובם מישראלי אחר היא העובדה שיש להם (או לאמם) מבטא רוסי, למשל.
חשוב להיכנס לנעליים של העולים האלא כדי להבין למה זה כל כך כואב. הרבה פעמים המשפחה שלהם שילמה מחיר יקר בברית המועצות לשעבר על מנת לשמר את הזהות היהודית שלהם. הם לא עברו בירור יהדות כזה כדי לעלות לישראל, או לשרת בצה"ל, אבל כשזה מגיע לזכות הבסיסית להתחתן כאן עם בחיר ליבם, גם אם הם אכן יהודים מבחינת ההלכה, הם יעברו קודם תהליך פוגעני ומשפיל.
את הסיפורים האלה רובנו שלא שומעים. מדובר בנושא רגיש וכואב, שכרוך בהרבה בושה ותחושת זרות, ולכן לרוב, הקורבנות של התהליך הזה אינם מדברים על כך. אין להם רצון לפרסם בירור שנערך להם על מנת לבחון אם הם בכלל שייכים לכאן בכלל.
אנחנו בארגון חופות אנחנו פוגשים את הזוגות האלה כשהם באים להינשא והרבנות מערימה קשיים ומבקשת בירורי יהדות חוזרים ונשנים, בעלי אופי מוגזם ביותר וחטטני, פעמים גם אחרי שהוכחה בעבר יהדותם של אותם אנשים. אנחנו, נאמנים לדרכו מאירת הפנים של הרב עובדיה יוסף, עורכים חופות הלכתיות כדת משה וישראל עבור כל יהודי שאינו יכול להתחתן ברבנות. הם באים אלנו כי הם רוצים להיות מחוברים למסורת, ליהדות. הרוב המכריע הם יהודים על פי ההלכה, אבל הרבנות הראשית לישראל, בדרכה הנוקשה, רק מרחיקה אותם מיהדותם.
הרב הראשי הספרדי לשעבר, הרב עובדיה יוסף זצ'ל, כבר פסק על העולים מרוסיה: "כל האומר ישראל אני - נאמן, אלא אם כן יש רגליים לדבר לחשוש אחרת". קשה לדמיין כתפיים הלכתיות רחבות יותר ממנו, אבל הרבנות הראשית לא קיבלה את עמדתו ולא נוהגת על פיה. וכך קורה שבשם החוק, ובשמנו, אזרחי מדינת ישראל, אנחנו ממשיכים להתייחס לישראלים רבים כאל חשודים, כאל ישראלים סוג ב', ולפגוע בהם קשות. ועוד יותר גרוע כשהדברים נעשים בשם התורה.
כרב בישראל, כישראלי, אני מתבייש בזה ומבקש סליחה, מסטטיק ומכל אחינו ואחיותינו האחרים שטעמו את נחת זרועה של הרבנות.
הרב אהרן ליבוביץ הוא ראש מיזם חופות המחתן כדת משה וישראל – מחוץ לרבנות.