בימים שבשגרה השאלה העיקרית בנוגע לכיתות נפרדות או מעורבות היא: מה הבחירה שלנו לכתחילה? לאחר ששקלנו זאת לא פעם, עמדתנו בתנועת נאמני תורה ועבודה ידועה: אנחנו סבורים שחינוך מעורב, בוודאי בגיל היסודי, תורם תרומה חיובית להתפתחות של התלמידים, ומכין אותם בצורה טובה לחיים בחברה מעורבת עם גבולות נכונים.
אך בימים אלה עולה שאלה שונה. הפרדה לכיתות בנים או בנות יוצרת לעתים רבות כיתות שאינן מאוזנות מבחינה מספרית, דבר שדורש תקציב נוסף מעבר למה שנדרש בכיתות מעורבות. בעבר, הודות לתקציבים קואליציוניים שהושגו בהסכמים פוליטיים, בתי ספר קיבלו תוספת שעות, ובחרו האם להפנות אותו להפרדה מגדרית או לטובת תוספת שעות תורה, מענים רגשיים, פעילות חברתית או פדגוגיה. אבל עכשיו, לקראת שנה"ל תשפ"א – תוספת התקציב הזו פשוט איננה.
מצב זה מעורר דילמה בבתי ספר בחמ"ד במקומות שונים בארץ: האם לשמור על ההפרדה בין הבנים לבנות בכיתות בכל מחיר? על חשבון מה? כיצד נמשיך לתת לילדינו חינוך תורני מצוין? נשאל את עצמנו: ממה מורכב חינוך תורני טוב?
יהיו שם הקפדה על דרך ארץ, העמקה בעבודת המידות, ומאמץ להפנים את הערכים של המצוות שבין אדם לחברו וליישם אותם ביום-יום. יהיו שם לימוד הלכה ומחויבות לקיומה, שאיפה למצוינות והישגים גבוהים בלימוד תורה, ומאמץ להאיר את האור הגדול של התורה, שמביא לאהבת ה' ואהבת התורה.
תהיה שם הקשבה לצרכים המיוחדים של הדור – כן, גם ביסודי, וגם הקשבה לצרכים של כל תלמיד ותלמידה, והשקעה בבניית קשר חזק ובונה בין המחנך לכל אחד מהתלמידים. ואולי אתם תוסיפו משהו אחר שלדעתכם צריך להיות כלול ברשימה הזו.
את כל אלה אפשר לעשות גם בכיתת בנים, גם בכיתת בנות, וגם כאשר יש גם בנים וגם בנות בכיתה.
יש מי שיגיד: "או חינוך תורני טוב או כיתה מעורבת, זה לא הולך ביחד!". אבל אני מציע לא ללכת בגישת "או-או". בהקשרים רבים בחיים הגישה הזו משאירה אותנו עם האפשרות הכי פחות טובה. עדיף לבחור בטוב מאד, גם אם בעיניך הוא לא מושלם.
האם כדאי להפסיד דברים הכרחיים אחרים על מנת לשמור בכל מחיר על ההפרדה של הכיתות? אנו בתנועת נאמני תורה ועבודה מזמינים את המתלבטים בסוגיה זו להיות בקשר איתנו. נשמח לסייע בכל מקום שהשינוי הזה גורם לדילמה או למאבק. אנחנו מאמינים שאם נשקיע מאמץ גדול לתת חינוך תורני ראוי אנחנו יכולים להצליח בכך, בסייעתא דשמיא, גם בכיתה מעורבת.
הכותב הינו ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה, הרב צבי קורן