ב-40 שנות פעילותי הציבורית השתתפתי באלפי הפגנות ונתקלתי באלימות קשה ובלתי חוקית של המשטרה. הייתי בימית שם כיסחו את הצורה של מי שהעז להתנגד, שהיתי בגוש קטיף שם השוטרים התייחסו לכל הפרת חוק באפס סובלנות והייתי בעמונה שם השוטרים שברו ראשים ופיצחו גולגלות.
אלא שמה שהדהים אותי יותר מהכל הייתה השתיקה של התקשורת וארגוני זכויות האדם שצפו מהצד ולעיתים אף עודדו את המשטרה להכות במתנחלים. גם בהפגנות החרדים התייחסו במשטרה לאירועים ביד קשה ועד היום זכורות לכולנו התמונות הקשות של מכות עם אלות כלפי אנשים שכל חטאם הוא שלבשו שחור. אלא שבסוף זה מגיע גם לשמאל.
מי ששותק כאשר האחר מותקף על לא עוול בכפו, שלא יצפה לייחס אחר.
לפני שבועיים פיזרה המשטרה משמרת מחאה שקטה שהשתתפתי בשכונת התקווה ועצרו 6 אנשים התקשורת צילמה והאלימות המשטרתית עברה בשקט. כך הייתה שתיקה רועמת נוכח מאות התקפות משטרתיות ברמת מיגרון, בחברון, ביצהר ובירושלים. התקשורת הייתה אילמת גם כשעצרו קטינים עד תום ההליכים בגין חסימת כבישים, שתקתם כשזה היה פעילי ימין וחרדים. הדיקטטורה, האלימות וההשתקה דחפו את הנוער לתג מחיר.
וגם אז במקום לשאול מה מביא נוער נפלא למקום של מעשים קיצוניים המשיכו לתקוף ולדחוף אותם לפינה. פילוסוף ידוע אמר כי "אילם מדבר עם הידיים". כדאי שאהרונוביץ ביבי והממשלה ישמעו. כדאי שהשמאל והתקשורת ילמדו. סתימת פיות ואלימות יוצרים אלימות נגדית.
הגיע הזמן להחזיר את הדמוקרטיה וחופש הביטוי לכולם. אם לא תצעקו על אלימות אצל הימין והחרדים זה יגיע גם אליכם.