הבוקר (א') בחדשות השעה 8:00 בקול ישראל, התפרסמה ידיעה על "שיימינג" ביוזמת בית הדין הרבני לסרבן הגט, עודד גז.
לפני 15 שנה, כשהתחלתי לעבוד בתחום - המושג עגונה היה מושג שהתקשר לכלל הציבור הישראלי עם צוללת "דקר" והמושג "מסורבת גט" לא הוכר כלל.
נשים עגונות שפנו לייעוץ וייצוג, לא ידעו עצמן להגדיר בשם את מצבן.
במהלך השנים, ארגונים הפועלים למען העגונות נקטו בדוקטרינה של: "Name, Blame, Shame" - או בתרגום לעברית: "קרא בשם, האשם ופרסם" והיום אכן קוצרים את הפירות.
השימוש ב"שיימינג" אינו המצאה מודרנית - רבינו תם הציע בספרו "ספר הישר" משנת 1149, כי אף במקרים בהם לא ניתן לכוף על סרבן גט לתת גט, ואולי אף לא ניתן החרימו, הקהל יכול לגזור על עצמו שלא לעשות לו טובות. ההרחקות תורגמו בעידן המודרני, לחוק הסנקציות - שחוקק תחילה כהוראת שעה ואחר כך כחוק, כבר בשנת 1995.
גם השימוש ב"שיימינג", באמצעות הפייסבוק, אינו חדש - לפני מספר חודשים הכה את הכותרות בציבור הדתי - מקרה של זוג ביישוב בגוש עציון, אשר הבעל לגרש אשתו - ונעשה לו שיימינג בפייסבוק.
החידוש במקרה של סרבן הגט עודד גז - היא אימוץ השיימינג על ידי מקורות רישמים בבית הדין, וההד התקשורתי שהעניין מקבל. כאשר, דף הפייסבוק של הרב הראשי דוד לאו, מעלה את הסיפור - והעניין מפורסם בתקשורת הארצית.
אין ספק כי כל התחום עבר מהפך בעשורים האחרונים.
אך, כמובן שלא די בכך.
צריך פעולה תקיפה של בית הדין, וצריך התגייסות של כלל הציבור הישראלי.
סרבן גט, פוגע באוטונומיה האישית של אשתו ומונע ממנה את הזכות ליצור קשר עם גברים אחרים, את הזכות להנות מחיי אישות, ואת הזכות להביא ילדים לעולם - כל זמן שהוא עושה זאת, בידנו למנוע ממנו הנאות אחרות - וכחברה חובה עלינו לעשות זאת.
עלינו לדרוש מן הדיינים לנקוט ביד קשה ובאמצעים אלו, מיד כשהוא מסרב ולא לאחר כמעט 4 שנות סרבנות.
שיימינג צריך להיות חרב מתהפכת מעל ראשו של כל סרבן גט! לקראת כל דיון מתן גט.
ביום שיידע כל סרבן גט, כי סירובו יגרור, בו ביום, פרסום עניין הסירוב וההחלטה להתרחק ממנו, בכל כלי תקשורת אפשרי, וכי הציבור אכן יוקיע אותו - אז יתחיל עידן חדש בתחום זה.
עו"ד בת-שבע שרמן-שני, מומחית בתחום דיני המשפחה, מנהלת ארגון "יד לאשה" בשנים 2004-2013, ויו"ר הועדה המשפטית של קואליציית עיקר למען העגונות ומסורבות הגט 2004-2014