נראה, שתפקיד, או תפקידי הרבניים הראשיים בישראל כיום, הם רק על משבצת תפקיד ייצוגי. כשם שנשיא מדינת ישראל הינו תפקיד ייצוגי בלבד, כך הפך גם מוסד הרבנות הראשית לסוג של תמונה יפה שמעבירים ממקום למקום.
כמובן שאסור לקרות מצב שבו לא יהיה רב ראשי, או רבנים ראשיים למדינת ישראל. אך לצערנו הניתוק הקיים בפועל, גרם לכך שכבר שנים שהרב ראשי לא היה כפוסק הלכתי ראשי באיזה עניין קריטי, וגם אם רצה להביע את דעתו, הוא אינו יכול היה לעשות את זה, מכיוון שלרוב רובם של הציבור המאמין בארץ, וביניהם גם החרדים וגם הציונות הדתית, לשניהם יש את הרבנים שלהם שהם פוסקים לטובת ענייניהם הם.
מוסד הרבנות הראשית בישראל, מאז ומעולם, היה והינו תפקיד ייצוגי בלבד. בפועל, אין לרב הראשי ולו חיבור קטנטן לנעשה בשטח, ולא, אני לא מדבר על חנוכת בית כנסת והכנסת ספר תורה.
תפקידו של רב ראשי הוא מעבר לתפקיד ייצוגי, אך הבעיה היא, שכיום הרבנים הראשיים באים מחברה שלא מחשיבה עצמה ככלל ישראל. הנה, רק בשבועיים האחרונים מדינת ישראל געשה ורעשה עם כל עניין גיוס החרדים לצבא, והקולות בשטח חוזרים וקראים לציונות הדתית להוביל את המאבק. אז איפה, איפה הציונות הדתית?
בשטח, הכל מתעורר. ישנה זיקה מובהקת להובלת המדינה ע"י הציונות הדתית. מפקד הציונות הדתית והבחירות לבית היהודי עושות את שלהן והדרך עוד ארוכה, אך עדיין איזור אחד מופקר לחלוטין והוא- מוסדות הרבנות בישראל.
הזלזול המתמשך של החברה החרדית ברבנים הציוניים דתיים נמשך כבר עשורים. בעוד שלרבנים הצבאיים קוראים בשמות תואר ארוכים, בחוגים החרדיים לרבנים הציוניים דתיים בקושי מוסיפים את התואר 'רב' לפני שמם.
נקודת המפתח, אליה צריך להתייחס, ובפועל זה ישנה גם את כללי המשחק במוסדות הרבנות- אם נבין, שהרבנים הראשיים אינם יכולים "רק" להופיע באירועים ממלכתיים, או בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם. תפקיד הרב הראשי צריך וחייב להתעסק גם בחינוך, בתרבות, בהתוויית דרך ובבד בבד לעסוק באירועי השעה באופן תדיר.
בהסתכלותנו על רבנים, הם היו ויהיו 'מצפנים'- מורי הדרך של החברה הישראלית. לצערי, אותם מצפנים אינם יכולים לבוא מחברה המבדלת את עצמה מהכלל, הם אינם יכולים להיות כעמוד האש לפני המחנה, אם הם אינם מחשיבים עצמם ככלל ישראל כמו הציונות הדתית, שיודעת את מלאכת השילוב, שכפי שמה- 'ציונות-דתית'.
מזמן כבר הבנו שבידנו הדבר להוביל ולהנהיג בכל התחומים. אך ישנו תחום אפור חשוב מאיך כמוהו והוא מוסד הרבנות. הציונות הדתית חייבת להתעורר!
בעוד שבדקות אלו ממש, הרבה מאד ידיים לוחצות האחת את השנייה בדרכים אינטרסנטיות בכדי לחבל בכל דרך אפשרית בחזרתה של הציונות הדתית לשליטה במוסדות הרבנות- ברבנות ערים, דיינים, ואפילו בתפקיד הרב הצבאי הראשי שכבר מוטל בספק, בדיוק בשעה זאת ממש- מוסד הרבנות צריך לחזור לידיים ציוניות דתיות.
הרבנות הראשית מוכרחת לעסוק גם בחינוך, תרבות וחברה, מוכרחת לרדת אל העם, אך גם צריכה להתעסק בייצוג מדינת ישראל ברחבי העולם, בקהילות יהודיות ובערי הפריפריה בארץ. צריכה לפעול לחיזוק השכונות, לעמידה ושמירה על זהותה של מדינת ישראל במיוחד בתקופה קשה שכזו- הרבנים הם אלה שצריכים להות בראש המחנה במאבק הקשה על הזהות. הנושאים הללו, אלה הם הדגלים שאותם צריכה הרבנות הראשית להניף. לצערי, הם לעולם לא יונפו, הדגלים, כשאנחנו, הציונות הדתית, לא שם. זה הזמן לשנות.
יובל מורגנשטרן, הינו דובר 'מטה הצעירים' במפקד הציונות הדתית ותלמיד ישיבת ההסדר הגולן.