בימים האחרונים התפרסמו ידיעות על כך שהראשון לציון שליט"א התבטא - "אי אפשר לחנך ילדים בחינוך מעורב של בנים ובנות", וכי השר בנט הוסיף בתגובה לדברי הרב יצחק יוסף שליט"א - "אפשר". היו מי שרצו לעשות מכך 'מלחמה' בין הציבור החרדי לציבור הציוני-דתי, כאילו דברי הגר"י יוסף נאמרו עלינו כולנו.
ראשית אני סבור שיש טעות בנקודת המבט על כל העניין. הרי זה לא ויכוח בין הציונות הדתית לחרדים, שהלא חלק ניכר מהציבור הציוני דתי גם הוא סובר כך, ומחנך את ילדיו בהפרדה בין בנים ובנות. וכי זה חדש שרוב מכריע של רבני ישראל חושב כך? וכי אין זו זכותו, ואף חובתו, של רב בישראל לקרוא לציבור להמשיך ולחנך באופן המקובל מדורי דורות? התפיסה הרואה בחרדים בעלי הבית על הצניעות, ובציונות הדתית פשרנים, היא תפיסה המבטאת רדידות, וראוי שלא נצטרף לדיכוטומיה הטועה הזו. הצניעות חשובה לנו לא פחות מכל ציבור שומר מצוות אחר, ודברי הראשון לציון הם גם דעת רבים רבים מאיתנו.
לגופו של עניין, צודק השר בנט, אכן 'אפשר' טכנית לחנך בחינוך מעורב - אבל איזה חינוך? ומה יהיו תוצאותיו? הכל 'אפשר', אך השאלה היא האם כך ראוי שיהיה, ומה המחירים. 'אפשר' גם לחנך בלי 5 יחידות מתמטיקה, 'אפשר' להסתדר בלי הייטק, והיו תקופות שהסתדרנו אפילו בלי סיירת מטכ"ל. 'הסתדרנו', ושילמנו מחירים. היו גם תקופות ש 'הסתדרנו' עם צבא ירדני ביהודה ושומרון ובירושלים, אבל לא חשבנו שכך ראוי, ואכן שילמנו על כך מחירים יקרים, רוחניים לאומיים וגשמיים.
ככלל, שר החינוך אינו חייב להיות בהכרח איש החינוך הדגול ביותר, כשם ששר הביטחון הנוכחי הוא לא בהכרח האסטרטג הטוב ביותר, לפחות לטעמו של השר בנט. מנהל טוב הוא לא זה שיודע הכל, אלא זה שיודע להשתמש במשאבי האנוש העומדים לרשותו באופן מושכל. השר בנט הוא ודאי מנהל טוב, כפי שהוכיח בעשייתו הברוכה למדינה ולביתו. ככזה, עליו לדעת למצות את המשאבים האנושיים העומדים לרשותו לשם קביעת תכני החינוך של עם עתיק ורב מורשת כעם ישראל.
מה הידע והניסיון החינוכי של שר בממשלה? מי הם הגורמים אליהם הוא פונה כדי להעשיר את ידיעותיו בתחום משרדו? האם ברשימת כל היועצים של שר החינוך לא ראוי שיהיה גם נציג לזרם המרכזי של אלה המעבירים את מורשתנו מדור לדור? האם במילה אחת בטוויטר ניתן להעביר קו על מסורת של דורות?
שר החינוך לא יכול להישאר רק בתבניות חשיבה של פוליטיקאי שנון, איש עסקים ממולח, או לוחם ביחידת עילית. להיות שר חינוך זה מצריך תנועה נפשית אחרת, שאני בטוח שגם היא קיימת אצל השר בנט. במקום ירי מהמותן, צריכה להיות קריאה לייתר עומק, למתן כבוד לשיח הציבורי, להתמודדות ערכית עם תכנים. בעולם המדיה, מי שמגיב מהר יותר, קצר יותר ועוקצני יותר, נחשב יותר. על שר החינוך מוטלת האחריות להטמיע בקרב הציבור והנוער הרגלים וערכים אחרים - כבוד לזולת, הוכחת עמדות, התנסחות מעודנת, כבוד לתורה, וכבוד לרבנים הראשיים שנבחרו לייצגה באופן ממלכתי.