מה זו משפחה? מה זה אדם? מה זה יהודי? מה זה מוסר? מה זה זכויות? מה זה הגדרות?
אחת התכונות האנושיות הבסיסיות היא היכולת להגדיר. להבחין. לקרוא בשמות. אדם הראשון קרא שמות לכל בעלי החיים, ומאז ועד היום מנסה האנושות לעשות סדר בבלגאן של העולם, ולעצב את המציאות באמצעות שפה, שמות ומושגים. אלא שהתכונה האנושית הזו ניצבת היום בפני התקפה.
השר פירון אמר השבוע, שזוג חד מיני אינו מהווה משפחה. כצפוי, הוא הותקף מיד בפראות על ידי אבירי חופש הביטוי וזכויות האדם, ומיהר להתנצל ולהתקפל בבושת פנים. לויכוח לגבי מעמדם של חד-מיניים למיניהם כבר אי אפשר לקרוא ויכוח, אלא טרור צרחני חד צדדי, הדורש להשתיק כל קול שאינו מיישר קו עם עמדותיו; ובצביעות אופיינית, לא מהססים הטרוריסטים של הפוליטיקלי-קורקט להעלות באותה נשימה שתי טענות סותרות לחלוטין - זוג חד מיני הוא משפחה, ולאף אחד אין זכות להגדיר מהי משפחה.
מה שעומד פה על הפרק, הוא לא רק המאבק בין אלה שחושבים שמשכב זכור הוא תועבה לאלה שחושבים שזה אחלה דבר. מדובר במאבק עמוק בהרבה, על עצם זכותו של האדם להגדיר הגדרות, ליצור אתוס ולעצב את החברה לפיו.
נניח ששני גברים, או גבר וחתול, או כל צירוף ביזארי אחר, רוצים להגדיר את עצמם כמשפחה. נניח גם שזו "זכותם" - בהנחה שיש דבר כזה "זכויות" (מי מגדיר את זה?). אבל אם כן, זכותי המלאה להגדיר אותם אחרת. זכותי לקבוע שמשפחה מורכבת דוקא מאיש ואשה, ושכל דבר אחר אינו אלא סטיה. אם לאף אחד אין זכות להגדיר מהי משפחה, הרי שגם להם אין; ואם להם יש זכות כזו - ודאי שגם לי יש. אי אפשר לרקוד על שתי החתונות.
כשה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, הגדיר הומוסקסואליות כסטיה, מחו ההומואים על כך שלאף פסיכיאטר ארור אין סמכות לקבוע זאת. עכשיו, כשתחת לחצם הוצאה ההומוסקסואליות מהספר, הם מנפנפים בכך כדי להוכיח שהנה, הפסיכיאטריה מגדירה אותם כנורמליים. אבל אם לפסיכיאטריה אין זכות להגדיר אותם כסוטים, הרי שגם אין לה זכות לקבוע שהם אינם כאלה; ודאי שגם להם עצמם אין זכות כזו. ואם אין לאף אחד זכות להגדיר מי נורמלי, למה עלי להתייחס אליהם ככאלה? למה שלא פשוט אתייחס אליהם כסוטים?
פירון התנצל על דבריו. אני לא מתנצל. אני עומד על זכותי האנושית להגדיר, לקרוא בשמות, ולעצב את האתוס ואת המציאות כהבנתי וכרצוני. במשחק הזה שנים יכולים לשחק. אתם תקראו לעצמכם גאים ולהט"בים, ואני אקרא לכם סוטים ופריקים. אתם תקראו לעצמכם משפחה, ואני אקרא לכם סדום ועמורה. אתם תתמכו במשכב זכור, בגילוי עריות, בפדופיליה, בנקרופיליה, במשכב בהמה (ושלא יהיה ספק לאיש, זה ממש מעבר לפינה) - ואני אתנגד לכל מתן זכויות ולגיטימציה למחלות הנפש הללו. אתם תקראו לי הומופוב - ואני אטען שזו אצלי נטיה גנטית שאינה ברת שינוי. בשלב הזה תעברו מן הסתם לקללות ואיומים - ואני, כמובן, אגדיר אתכם בהתאם כטרוריסטים. מי נתן לי את הזכות להגדיר? מי שנתן אותה לכם. לא תסתמו לי את הפה בשם חופש הדיבור שלכם.
תעזבו לרגע את הפיקציה הזו שנקראת "זכויות". לאף אחד אין שום זכות באמת. מה שקיים הוא רצונות. יש הרוצים לעצב את החברה בצורה מסוימת, ואחרים רוצים לעצב אותה בצורה אחרת. החלום של האחד הוא הסיוט של השני. מה שהם קוראים אהבה - אמר החזון איש - אנחנו קוראים כריתות ומיתות בית דין. אולי יש דרך בה יכולים הצדדים להתפשר ולחיות בשלום, ואולי אין מנוס ממלחמה. אבל גם אם אני לא יכול או לא רוצה לכפות את רצוני על אחרים, הרי שודאי שאיני מוכן שהם יכפו את רצונם עלי, ויקבעו לי מה לחשוב עליהם ואיך להגדיר אותם.
די לסתימת הפיות ולהעמדת הפנים. הגיע הזמן לצאת מהארון, ולהשמיע את קולנו בגאווה. סוטים - לא בבית ספרנו.
לאתר של משה רט - www.mysterium.co.il