בדומה למכירת יוסף, שאותה נקרא בשבת הקרובה, מריבות האחדות בין הבית היהודי והאיחוד הלאומי הן תסריט ידוע מראש . בניגוד למכירת יוסף, סופו של התסריט אינו ידוע. הוא יכול להיגמר ביציאה ל "גלות ועבדות" ויכול להיגמר ב "השתתפות במלוכה" והנהגת המדינה.
החיבור בין המפלגות משול למיזוג אסטרטגי בין שתי חברות אחיות (מיזוג אופקי) , שיאפשר למפלגה המאוחדת לזכות במס' דו ספרתי גבוה של מנדטים (15-18 לפי הסקרים) , ולתפוס עמדות בכירות מאוד בהנהגת המדינה עקב הפער הקטן במספר המנדטים ממפלגת השלטון הליכוד. לעומת זאת, איבוד של 2-3 מנדטים השייכים לציבור של תקומה ,כפי שמראים סקרים מסוימים, עשוי להביא את הבית היהודי למספר מנדטים דו ספרתי נמוך (12-14) שלא יאפשר לבית היהודי קבלת תיקים בכירים מאוד בממשלה החדשה. נוסף על כך, פיצול שכזה יגרום נזק אסטרטגי למחנה הימין עקב הפניית כוחות למאבק התוך מגזרי ,לעומת ההשקעה הנדרשת בגיוס מצביעים חדשים מן המרכז וימינה אליו- נתח השוק הצומח של המפלגה. מנגד, יש הטוענים שאיחוד בין המפלגות יגרום לסיווגה של הבית היהודי כקיצונית יותר , מה שלא יאפשר את פתיחתה לציבור הרחב.
אולם, לדעתי , השלם גדול מסך חלקיו - הן לתקומה והן לבית היהודי. 2 מפלגות אחיות שיעסקו במריבות האחת עם השניה , לעולם לא תגענה לעמדות שרי החוץ והביטחון. רק מפלגה גדולה וחזקה יכולה להוביל להישג אסטרטגי . אין מדובר כאן במתמטיקה טהורה. מאזן האימה הוא הדדי- המנדטים של מפלגת תקומה יעזרו לבנט להיות שר הביטחון אך בלעדיהם ימשיך להיות חבר אופזיציה בקבינט המדיני בטחוני. מנגד, תקומה בפני עצמה לא תשיג יותר מ 3 מנדטים לחבריה בכל קונסטלציה אפשרית של ריצה לכנסת.
אז מהי בעצם הבעיה ואיך ניתן לפתור אותה ?
מצד אחד, הבית היהודי מעוניינת להיפתח לציבור רחב יותר ולפתח את שיטת הפריימריז שגורמת לציבור להיות מעורב ולבחור את נציגיו. שריון מקומות למועמדי תקומה אינו צודק אל מול שאר המתמודדים מצד אחד, וכן יוצר חוסר אמון של הציבור מצד שני. בנוסף, הוא עלול לערער את האיזון של רשימת הבית היהודי כאשר מס' חברי הכנסת החרדל"יים- תורניים יהיה גבוה מכפי ייצוגם באוכלוסיה הדתית וקל וחומר בקרב ציבור בוחרי המפלגה שכמחציתו חילוני- מה שימנע מהבית היהודי את הפריצה המיוחלת . מנגד, באיחוד הלאומי מתנגדים להעמיד עצמם לבחירת הציבור על מנת לשמור על מעמדם וכוחם האידיאולוגי העצמאי , תוך חשש מהליכת המפלגה לכיוון המרכז . יתר על כן, מפקד הבזק הקצר בבית היהודי לא יאפשר לחלק ממתמודדי תקומה להתמודד באופן אפקטיבי בפריימריז הקרובים.
אז מה עושים ? איך הופכים את הפלונטר לפיתרון שיביא הישג אסטרגי לציונות הדתית ?
קודם כל, חושבים באופן פרקטי ,הגון והגיוני. שריון מועמדים לתקומה הוא כורח המציאות וגם תומכי פריימריז נלהבים כמוני צריכים לבלוע אותו לשם הגשמת המטרה. מוטב לחלק כמה חלקים מהעוגה על מנת שתתפח. לעומת זאת, לא ייתכן שרשימת הסיעה לכנסת תהיה לא מאוזנת באופן שמצביעי תקומה יכניסו את נציגיהם לכנסת דרך השיריונים ובדלת האחורית , יעזרו לחברי הכנסת החרדל"יים של הבית היהודי להיבחר. זוהי השתלטות לא הוגנת ולא ראויה על המפלגה, תוך רצון לאכול את פרי הפריימריז מחד גיסא, בלי להתמודד עם קליפתה, מאידך גיסא. לתעלול שכזה קרא עורך ביטאון האיחוד הלאומי "עמנואל שילה " במדורו השבועי בשבע , כאשר תוך כדי סתירה לוגית בסיסית, הוא דורש מהבית היהודי מתן שריונים נדיבים והגונים לתקומה, ומצד שני מבקש "לכבוש את המלכה" באופן "הגון" בפריימריז הבית היהודי .
על כן, הפיתרון ההגיוני , הוא נתינת מס' שריונים התלוי במספר חברי הכנסת החרד"לים שייבחרו ברשימת הבית היהודי עצמו. לדוג' (המספרים לדוגמא בלבד) -3 שריונים + 2 חברי כנסת חרד"לים בבית היהודי (שיוגדרו מראש מתוך המתמודדים). אם ייבחרו יותר, יירד מס' השריונים לתקומה. ניתן לשחק במיקומי השריונים ובהרכבם (בית יהודי/ איחוד לאומי ) בהתאם. כך תקומה תקבל ייצוג הולם לחלק התורני בציבור הדתי לאומי אך לא ייצוג מוגזם שיערער את יסודות הבית היהודי - win win situation. כל מתווה פיתרון יצירתי אחר לנושא ההשפעה הכפולה של חברי תקומה אפשרי גם הוא.
בנושאי דת ומדינה יקבלו חברי האיחוד הלאומי (בלבד )חופש הצבעה בתנאים מסוימים, למשל, כל עוד לא יהיה רוב של כ 75% בסיעה. הגעה להסכמה כזאת היא מתבקשת וכל פילוג קרוב "לעת ההגעה למלכות", רק לשם הכנסת אותם 3 חברי כנסת של תקומה בראשות אלי ישי - ייזכר לדיראון עולם.
גלעד לרנר (25) חבר מרכז הבית היהודי.