פעם בהסתובבי בשעת לילה בתחנה המרכזית בעיר הקודש בני ברק עם בטן מקרקרת, נכנסתי למאפייה של חברה מפורסמת (השם המלא שמור במערכת) ומכיוון שנגזר עליי לחכות בתחנה עוד זמן ניכר שוחחתי עם מוכר שבחנות שהיה משועמם אפילו יותר ממני. תוך כדי שיחה שאלתי אותו מה הם עושים עם כל הרוגלעך שנשאר (בתקווה שיגיד לי קח הכל בחינם) תשובתו הדהימה אותי- אנחנו זורקים הכל. למה, שאלתי? תמכרו את כל מה שנשאר אפילו בחצי מחיר לפחות תרוויחו חצי מהכסף.
"השם של החברה שווה יותר מעוד כמה מאות שקלים שנרוויח בחודש. אם נמכור לדוגמא בורקס גבינה ב3 ₪ זה יוזיל את השם שלנו, יוזיל את המותג" ענה המוכר בלהט.
בזמן האחרון יצא לי יותר מדי פעמים להיזכר במוכר הרוגלעך, ולא בגלל הקיצוץ בתקציב האוכל בישיבות ההסדר, פעמים רבות יוצא לנו להוזיל משמעות של מילה או מושג בשביל רווח רגעי וקטן.
דוגמא טרייה מיום שישי האחרון מביא לנו הסופר המוערך עמוס עוז, שרצה להביע מחאתו כנגד "נוער הגבעות" ומבצעי תג מחיר וכינה את הקבוצות הנ"ל "קבוצות ניאו נאציות עבריות, אין שום דבר בעולם שהניאו נאצים עושים והקבוצות האלה לא עושות".
אינני מתכוון להיכנס לדיון מה צריך להיות היחס למבצעי תג מחיר (ניתן לקרוא את דברי ידידי משה רט בכתבה שבאתר), אך ההשוואה שבה בחר לתאר את הקבוצות הנ"ל הינה חרב פיפיות- דהיינו רעה משני כיוונים.
הזילות של המושג "נאצי", התואר הזה הפך להיות כל כך "קל להשגה"- בעבר בשביל להיכנס ל"מועדון הנאצים" היה צריך להרוג איזה יהודון או שניים או לפחות לרצות לרסס על היהודים איזה גז. היום? הדרישות ירדו. מספיק לרסס קצת צבע. ממש "ירידת הדורות". האם "שווה" לצייר נאצי כדמות שמרססת גואש במקום שמרססת אש על מנת להביע מחאה?
בחג פסח נוהגים רבים מקהילות ישראל לעשות "מעמד הקבלת פני הרב". דהיינו באים לבית של רב הבית כנסת, השכונה, העיר או לביתו של הרב הראשי לישראל, שומעים דברי תורה, שרים קצת שירי החג וחוזרים לביתם שמחים וטובי לבב,
הבעיה? מתוך הרצון לפאר ולשבח את הרב קהילה או השכונה מכנים את אותו רב, שרק לפני שנה גמר את חוק לימודיו בישיבה, בתארים שהיו גורמים אפילו לרב עובדיה זצ"ל להסמיק, הגבאים והמארגנים טוענים שריבוי התארים גורם ליותר אנשים לבוא לשמוע דברי תורה, וכנראה שהם צודקים, אבל מה יקרה כשעוד שנה שנתיים הרב הצעיר יטעה בדבר משנה ויגיד דבר שטות כמו שבדר"כ עושים רבנים צעירים? האם אז נוכל לבטל את דברי "מרן" ? והאם נדע להבחין בין "מרן" אמיתי ל"מרן" שנועד להביא עוד חמש אנשים לשמוע דבר תורה?
מקרה דומה אירע לפני מס' חודשים שהרב שלום כהן כינה את הציבור הדתי לאומי בתואר המחמיא "עמלק", האויב המיתולוגי של עם ישראל. נציגו של השטן על כדור הארץ, על פי הרב כהן, הינו סך הכל בחור נחמד שאפילו לומד תורה, נלחם בשביל ארץ ועם ישראל. אם כן ישאל השואל כיצד זכה להיכנס ל"מועדון העמלקים"? התשובה היא שכרטיס הכניסה הוזל באופן משמעותי - מספיק לפרש את התורה באופן שונה ממה שחושב הרב שלום כהן.
דוגמא אחרונה-לפני מספר שבועות ניגש אליי ידיד חרדי כולו נסער "שמעת מה קרה? במאה שערים קבוצה של קיצוניים שרפו בית כנסת בגלל שהיו שם שני בחורים ששיחקו בבית כנסת באייפונים". למה קיצוניים? עניתי לו, אם מי שמחזיק פלאפון לא כשר הוא עובד עבודה זרה מגלה עריות ו"צריך לבדוק בייחוס שלו אם הוא יהודי" די הגיוני שיישרפו את בית הכנסת לא?! לקח לו כמה שניות להבין שהייתי ציני...
הסיטואציה הראשונה והיחידה למילה "נאצי" צריכה להיות מה שהיא באמת- חלאת אדם שמוכן להרוג אדם ה"נחות ממנו". אני רוצה שעמלק יישאר סב סבו הגשמי והרוחני של המן שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים, אני רוצה ש"מרן" יישאר תואר שזוכה לו "חדא בדרא" ולא שבכל וועד בניין יהיה מרן, עובד עבודה זרה יהיה מי שמאמין באלוקים אחרים או באלוקים בשיתוף ולא מי שקורא חדשות באינטרנט.
יש לשמור על היוקרה של הביטויים, כי אם לא נשמור על היוקרה- נשלם ביוקר.