אדם הפוגע במקום תפילה, הוא מחלל שם שמים, הוא פוגע בכבוד האל אליו מתפללים המאמינים. חילול השם הוא העוון החמור ביותר שאפשר לעלות על הדעת. כך נאמר במסכת יומא (פו ע"א): "אבל מי שיש חילול השם בידו - אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר". כיהודים אנו מזדעזעים, ובצדק, כאשר אנטישמים מעיזים לצייר צלב קרס על קיר בית כנסת או על מצבה יהודית. אנו מרגישים שבכך פוגעים בכל הקדוש והיקר לנו. איני יודע מי עשה את מעשה הטרור הנפשע הזה במסגד בטובא זנגריה. אך הסבים שלהם שסבלו מהתנכלויות דומות לפני שנות דור בוודאי מתהפכים בקבריהם מרוב בושה וצער. כשיתפסו פורעים אלו בוודאי יאמרו עליהם כי הם 'עשבים שוטים'. ובכן כדאי לזכור, עשבים שוטים נוטים לגדול דווקא ליד מקורות המים. מי שצריך לתת את הדין הם אנשי החינוך שבחסותם ובעידודם צמחו פראים אלו. אנשי חינוך צריכים לזכור שעליהם להשקות את הגן, אך גם לנכש את העשבים השוטים הצומחים בערוגותיהם.
כאנשי חינוך אנו מצווים להנחיל לתלמידינו את הרצון לקדש שם שמים ברבים. קידוש השם במסורת היהודית אינו רק הנכונות למסור את הנפש על ערכי היסוד של קיומנו. קידוש השם בא לידי ביטוי בהתנהגות היומיומית שלנו. כך מתאר התלמוד במסכת יומא (שם) את ההבדל בין קידוש השם לחילול השם: "'ואהבת את ה' אלהיך' (דברים ו') - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט)". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר 'באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו' (יחזקאל לו). חינוך יהודי המקדש שם שמים הוא חינוך המעצב תלמידים שמעשיהם מתוקנים. מי שחינך את שורפי המסגדים ועוקרי הזיתים הוא מחלל שם שמים ומבזה את התורה.
בימים כאלה אני נזכר במורי ורבי הרב יהודה עמיטל ז"ל, שעמד, יחד עם קהל רב, ברחבת היכל שלמה בירושלים בערב יום הכיפורים תשמ"ג וזעק בקול גדול "על חטא שחטאנו לפניך בחלול השם" בעקבות הטבח בסברה ושתילה. יהודים ששורפים היום מסגדים לא יהססו מחר גם לפגוע בתינוקות חפים מפשע. גם אנו מצווים לזעוק ולהתריע, ובעיקר חובה עלינו לבער מתוכנו את מעוותי התורה ומחלליה המובילים למעשים נפשעים כאלו.
ד"ר אריאל פיקאר הוא מנהל חינוכי וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן