הפעם הראשונה בה התוודעתי לציפי לבני, היתה בהלווייתו של גלעד זר הי"ד, בקרני שומרון, סיוון תשס"א. לבני נכחה במקום כנציגה מטעם הממשלה. ניסיונותיה לשאת דברי ניחומים נקטעו שוב ושוב בידי בני משפחתו של גלעד, שזעמו על אוזלת ידה של הממשלה והטילו עליה את האחריות לרצח. בסופו של דבר נאלצה לבני להפסיק את נאומה, ולעזוב את המקום בבושת פנים. אם באותו זמן הטלתי ספק בצדקתו של יחס מעין זה, באו השנים הבאות בקריירה של לבני, והוכיחו שתחושותיהם של המשתתפים בהלוויה היו נכונות בעליל.
אין זה ממנהגי לכתוב ביקורת אישית על אישי ציבור; אני מעדיף להתייחס לתופעות ולדעות, לא לפלוני כזה או אחר. אולם ציפי לבני מסמלת לדעתי יותר מאשר את זהותה האישית. היא מבטאת תופעה חולה שפשתה בפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון, ושעלינו לברך על כך שבשבוע שעבר היינו עדים לשלב נוסף בדעיכתה של אותה תופעה.
איך בכלל הגיעה מישהי כמו ציפי לבני לתפקיד של מועמדת לראשות הממשלה? במה התבטאה תרומתה המיוחדת למדינת ישראל? אלו כישרונות יוצאי דופן הוכיחה, שיצדיקו את העלאתה לכס השלטון? מעבר לתקופת שירות קצרה במוסד, הקריירה הציבורית והפוליטית של לבני היתה אפורה ושגרתית, לא שונה מזו של כל ח"כ מן המניין. את הגעתה למקום המכובד בו מצאה את עצמה, עליה לזקוף לא לזכות עצמה, אלא לזכותה של מפלגת קדימה, שאת הנהגתה ירשה מידיו של אולמרט - שכזכור לכולנו, נסיבות פרישתו לא הביאו כבוד רב לו ולמפלגתו, בלשון המעטה.
ומפלגת קדימה עצמה, מיהי ומהי? מהם הישגיה ההיסטוריים? מה תרמה למפעל הציוני? מפלגת קדימה אינה אלא תמונה מוגדלת של ציפי לבני ודומיה - קבוצה חסרת ייחוד, חסרת אידיאולוגיה, ללא שורשים וללא חזון. גורלה היה אמור להיות זהה לזה של כל אותן מפלגות קיקיוניות הצצות לפני כל בחירות ונעלמות מיד לאחריהן. גם קדימה חייבת את עצם קיומה ואת הצלחתה, לא לעצמה או למישהו מחבריה, אלא לאדם אחד ויחיד - למייסדה, אריק שרון.
ולמה הקים שרון את קדימה? מדוע עזב את הליכוד ויצר יש מאין מפלגה חדשה? בגלל סיבה אחת ויחידה - בגלל ההתנתקות. קדימה היא הבת הביולוגית של תוכנית ההתנתקות, של עקירת גוש קטיף וצפון השומרון. מעשה נפשע וטרגי זה, שתוצאותיו המדממות ניכרות כיום היטב, הוא הסיבה היחידה לכך שקדימה באה לעולם. קדימה נולדה על רקע ההערצה העיוורת ל"הישג ההיסטורי" של שרון, כשמטרתה היחידה היא לאפשר לו להמשיך את תנופת העקירה וההרס שלו גם הלאה. ומפלגה שהורתה ולידתה בחטא שכזה, למה אפשר לצפות ממנה?
שואבת אליה אופורטוניסטים מימין ומשמאל, להוטים לרכב על גל ההצלחה של שרון וההתנתקות, מצאה את עצמה קדימה לפתע מול שוקת שבורה, כאשר מנהיגה הכל-יכול לקה במוחו ונעלם מהזירה. אבל אופורטוניסטים לא מתים, רק מתחלפים; וכך מצא עם ישראל את עצמו תחת שלטונו של אהוד אולמרט - פוליטיקאי שסגולתו הטובה היחידה היתה מיקומו המוצלח בקרבתו של שרון. את פירות הבאושים של שלטונו של זה אנו אוכלים עד היום. רק ההשגחה העליונה, ועדותו של טלנסקי, מנעו ממנו להמיט על יהודה ושומרון את המשכו של אסון ההתנתקות, בדמותה של "ההתכנסות".
אולמרט הודח לבסוף בבושת פנים, וכך התפנה המקום הנכסף לציפי לבני, שכמוהו, לא הפגינה מעולם שום מעלה טובה שתזכה אותה במעמד זה - פרט לכך שהשכילה לעמוד בזמן הנכון, במקום הנכון, ליד האיש הנכון.
לבני, כמו אולמרט לפניה, כמו מפלגת קדימה כולה, אינם אלא ההדים האחרונים של ההתנתקות. כל קיומם הפוליטי, כל כוחם הציבורי - אינם אלא תוצאותיה של זו. בכל שנות קיומה של קדימה, לא רשמה זו לזכותה ולו הישג מדיני או בטחוני משמעותי אחד. כל תולדותיה אינם אלא ניסיון נואש להמשיך לרכוב על האינרציה של שרון, ולהמשיך הלאה את "מורשת ההתנתקות".
עם תבוסתה של לבני בשבוע שעבר, התנדף ונעלם עוד אחד מההדים הצורמים הללו. נקווה שביחד עם ביעור החמץ, נזכה לראות בביעורם של השחיתות והאופורטוניזם המכוערים מהפוליטיקה הישראלית, ושל כל העיוותים והנגעים בהם זיהמה אותנו ההתנתקות.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר-אילן