'...נתניהו חסר אחריות. למה ללכת בכח? אפשר להגיע לאותן תוצאות במשא ומתן בוגר בין מדינות. אין שום צורך ללכת בכוח ולסכן כל כך הרבה אנשים. נתניהו וחבריו צריכים להבין שהם לא רמבו. החיים יותר מורכבים מסרטי פעולה ישנים. צריך לתת הזדמנות למשא ומתן שקול ואחראי...'
'...בשביל מה הם עלו על המטוס? מה הם חשבו לעצמם? שהם ינחתו כך סתם על אדמת מדינה זרה, בניגוד מוחלט לדעתו של הנשיא המקומי, ויקבלו אותם בפרחים? גם אני סולד מההתנהגות המכוערת של הנשיא הזה, ומהחיבוק שהוא נותן לגופים איסלאמיסטים טרוריסטיים, אבל אי אפשר ללכת בכוח נגד הנשיא...'
'...עוד לא מאוחר. תנו פקודה לקברניט המטוס, ושובו הביתה מיד! אין לכם מה לחפש שם... ' (נכתב בפנקסו הדימיוני של עיתונאי חושב, 4 יולי 1976, בזמן שההרקולסים היו בדרכם לאנטבה)
* * *
מבצע אנטבה, שיוני נתניהו היה שותף בעיצובו ופיקד בו על כח הפריצה, היה מבצע מסוכן מאוד. ניתן היה להגיע לשחרור החטופים (כולם, כולל 4 בני ערובה שנהרגו במבצע ובעקבותיו) בדרכים אחרות. אבל במבצע הזה בחר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ביוזמה ובהתקפיות, למרות הסיכונים הרבים. רבין ידע מה שיודע כל מ"פ מתחיל בצנחנים, 'המעז מנצח'.
בימי מלחמת העולם השנייה, ניסו מנהיגים יהודים רבים מיהדות ארצות הברית להגיע למחלקת המדינה האמריקאית ולדרוש את הפצצת מחנות ההשמדה. לממשל האמריקאי היו אלף סיבות למה לא להפציץ את מחנות ההשמדה, ורק סיבה אחת למה כן. הממשל החריש אז את זעקת היהודים. 'בבכות ילדינו בצל גרדומים, את חמת העולם לא שמענו'.
היום הממשל לא יכול להחריש את הקול שלנו. היום יש לנו מדינה שמסוגלת להשמיע קול. למרות הקרבה לבחירות ולמרות ההשלכה הברורה והמיידית לתוצאות בקלפי, מה שעומד כאן על כפות המאזניים הוא קריטי הרבה יותר. לא שלשלתי מעולם פתק 'מחל' לקלפי, וגם הפעם לא אעשה זאת, אבל בעניין הזה אנחנו חייבים לתת גיבוי לצעקה של ראש הממשלה. בניגוד לשנות הארבעים, הפעם הממשל האמריקאי לא ישתיק אותנו. נכון, זה יפגע במערכת היחסים החשובה מאוד עם האמריקאים, אבל בשביל מה יש לנו מערכת יחסים? אם זה לא התרחיש שבגללו שווה, למרות המחיר העצום, לפגוע במערכת היחסים, מהו התרחיש שבעטיו צריך לדפוק על השולחן? 'המעז מנצח'.