הציונות הדתית עמדה השבוע בפני בחינה על מהות דרכה בעת הזו. האם היא שואפת לחיות בשילוב ראוי בכל מקום או שמה היא תעדפנה להסתגר בתוך גטאות המיועדים רק לה.
שאלה זו נחשפה השבוע ביתר שאת עם דבר פרסום סגירת אולפנת "צביה" בני ברק שסוקרה מעל דפי עיתון זה. הציונות הדתית, כמי שחרטה על דגלה את השילוב הנכון בין כלל המגזרים בארץ הפכה עם השנים למיעוט סוציולוגי שמתפזר ונודד ממקום למקום אחת לכמה שנים. רבים מבני המגזר הדתי זוכרים היטב את בתי הכנסת המלאים עד אפס מקום בתל אביב ובבת ים, ומרביתם ויתרו כבר מזמן על האפשרות לנסות ולקיים מניינים מעבר לשבתות ומועדים.
לצערנו, עוף החול של בני הציונות הדתית החל לנדוד ולנדוד, ועם השנים ביסס עצמו בבני ברק רבתי וכן בערים נוספות דוגמת ראשון לציון ורעננה. גם במקומות אלה בחרה הציונות הדתית שלא להשתקע ולקבוע יתד מסיבותיה שלה וגררה את מקל הנדודים ליהודה ושומרון, לגבעת שמואל ופתח תקווה. נראה שזהו רק עניין של זמן עד המעבר ליעד הבא. סוציולוגיים בוודאי יוכלו לנתח את התופעה וסיבותיה בטוח מוצדקות, אך בפועל אנו עדים למציאות שבה אנחנו לא רק שלא תוקעים יתד, אלא נשארים בתפיסה גלותית בה כל אחד לוקח את חפציו ורץ לכיוון שהרוח לוקחת אותו.
עתיד הציונות בכללותה, לא רק של הציונות הדתית, טמון בשילוב אמת בין כלל המגזרים. אל לנו להמשיך ולהסתגר בגטאות שיצרנו לעצמנו אלא לחזור אל העם. האם ראשי הציונות הדתית, הרב ריינס והרב קלישר, היו מעוניינים שנהיה סגורים איש איש בתוך עולמו שלו או שנפעל כדי להיות מחוברים לכלל העם?!
מבחנה האמיתי של הציונות הדתית היא לא האם יהיו עוד שטייטלים מגזריים, אלא אם בני הציונות הדתית ישולבו באמת בתוך ערי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל.
מציאות בה בתי כנסת מרכזיים בראשון לציון- אחת מארבע הערים הגדולות והמשמעותיות בישראל, נאבקים בצורה יומיומית על מנת להשיג מניין אנשים לתפילות ביום חול הוא לעג לרש ומחייב אותנו בחישוב מסלול מחדש.
מקרה הבוחן של אולפנת "צביה" בני ברק מהווה רק מיקרו קוסמוס לתמורות שעוברות על הציונות הדתית. הקמת הגרעינים התורניים הוא צעד ראשון וחשוב לאין ערוך. יחד עם זאת, חלק מחברי הגרעינים החליטו להתיישב אמנם בערים הצריכות חיזוק, אך עשו זאת במסגרות הומוגניות, שאולי מהוות ערך סגולי לשינוי דמוגרפי במקומות אלה, אך אינן מקדמות דה פקטו את חזון השילוב האמיתי.
הפתרון טמון איפה, בחזרתם הביתה של טובי בנינו לערים שבאמת זקוקות לכוח ציוני אמיתי, דוגמת רמת גן, בני ברק ותל אביב. תהליך זה הוא בראשיתו וכבר קורם עור וגידים אך כדי להביא את בשורת הציונות לכלל הציבור בארץ, הרי שעלינו לפגוש אותו במקום בו הוא נמצא.
המאבק שהובלנו השבוע בבני ברק אינו מאבקה של הציונות הדתית אלא מאבקה של כלל הציונות בעת החדשה. זו הדרך שבה נוכל באמת להתחבר לעם ישראל לא בסיסמאות אלא בהשתלבות וחיים משותפים יחד, כאיש אחד בלב אחד.
**מטה המאבק למניעת סגירת אולפנת "צביה" בבני ברק יקיים היום הפגנת חירום (ה') בשעה 14:30 בכניסה לרחבת אולפנת צביה בהשתתפות ח"כים, תלמידות האולפנה והורים.
הכותב הוא דוקטורנט, תושב בני ברק, ממובילי המאבק למניעת סגירת אולפנת צביה בעיר