בשבוע שעבר נפל דבר בישראל: ה'לה-פמליה' של בתי"ר ירושלים, חוג אוהדים קנאי שמבדיל את עצמו משאר אוהדי הקבוצה, שרפו את המועדון. במובן הפשוט של המילה. מזכרות, גביעים יקרי ערך, צלחות אליפות, נוסטלגיה שלימה של עשרות שנים שסיפרה את סיפור המועדון עלתה בסערה השמימה.
הכול התחיל כשבעלי הקבוצה ארקדי גיידאמק החליט לעשות מעשה שלא יעשה ולהביא על אפם וחמתם של אוהדי בית"ר ירושלים שני שחקנים מוסלמים (מוסלמים!!!) מקבוצת טרק גרוזני הצ'צ'נית:
זאור סדאייב בן ה-23 שאמור לשחק בעמדת החלוץ וג'בראיל קדייב בן ה-19, שאמור ללהצטרף ל'נטורי קרתא' (שומרי החומות) הירושלמים בעמדת המגן. והעיר ירושלים נבוכה.
מיד התחילו להגיע קללות ואיומים ליו"ר הקבוצה איציק קורנפיין מחברי ה'לה פמליה' שטענו שלא כן יעשה במקומותינו להחתים שחקנים מוסלמים ואף הגדיל לעשות אחד האהודים כשהניף שלט במשחק של בית"ר מול 'בני יהודה' "בית"ר טהורה לעד". האוהדים שהסבירו את גלי השנאה, טענו שמאז ומעולם בית"ר ירושלים שחקה על טהרת הגזע הכחול-לבן ולבוא ולזהם את טהרת המועדון עם נטע זר הרי זה ממש רחמנא ליצלן כהעמדת צלם בהיכל.
למרות כל זאת ותחת אבטחה כבדה עלו השניים לאימון, והתקבלו בבוז ובקללות ע"י כ-20 אוהדים. ביניהם אוהד אחד שהגיע עם חולצה ועליה הכיתוב 'מוחמד מת' שנעצר. למחרת ראיתי על ה'וול' בפייסבוק של נער צעיר אחד שבחר לו כתמונת הפרופיל שלו את בית המקדש סטטוס עצבני במיוחד שנראה לי מספר את כל הסיפור בכמה שורות: 'בושה וחרפה מה שקרה בבית"ר ירושלים. המועדון היחיד בארץ ששיחק כל הזמן על טהרת הגזע היהודי חולל ועמה חוללה גם הגאווה היהודית שלנו. אני פשוט לא מאמין: מוסלמים מטמאים מתקן האימונים של בית וגן'.
אחרי שקראתי את הסטטוס הנ"ל חשבתי שכבר הרבה זמן שלא נראה כאן ליקוי מאורות חזק כל כך בין גאווה יהודית ולאומיות מבורכת, לבין בורות שמובילה לגזענות חשוכה ומזוקקת ברוע טהור מהסוג ששימש כחומר בעירה ששרף ששה מיליון יהודים בשואה.
נכון שדווקא בזמנים אלו, בעיצומו של פריחת הרנסנס של 'תרבות המערב' שמקיף וסובב אותנו עם אין ספור תוכניות ריאליטי שגדלות כאן כפטריות אחרי כל גיהוק הוליוודי, חשוב שנדע לטפח ולשמר את הייחודיות ואת הגאווה הלאומית שלנו.
אנחנו גם יודעים ומודעים לעובדה (במחילה כמובן מחילול הפוליטיליקורקט של מסדרונות הפקולטה המלומדים) שאנחנו העם הנבחר ועם הבחירה הזו קבלנו בהר סיני גם את האחריות הגדולה לשמש אור לעמים. אבל מה לעזאזל התפספס בדרך שבסוף הגענו מ'האתה בחרתנו' לתורת הגזע של ה'לה פמליה?'. אני זוכר שישר אחרי הצונאמי שמעתי כמה נערים שממש שמחו ומצידם 'שכל הגויים האלו ייחנקו ויישרפו וכן יאבדו כל אויבך ה''.
ישר נזכרתי באסון טבע נוסף שקרה לפני ארבעים שנה בערך והוזכר בספר 'אור יחזקאל' של ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל, המשגיח האגדי של ישיבת מיר. ר' יחזקאל אמר אז, (מי שרוצה לעיין בדיוק בדבריו מוזמן לקרוא את הספר), שהוא רואה תלמידים שמחים ועולצים על זה שנספו היום אלפי גויים והוא לא מבין על מה השמחה שלהם?
הקב"ה, אל נקמות ה', אמר כבר על שירת המלאכים כשהמצרים הרעים טבעו : 'מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?'
אז על אחת וכמה וכמה, מה יש כאן לשמוח כשמדובר בברואים של הקב"ה שלא עשו לנו שום דבר רע? ואז, המשיך ר' יחזקאל ואמר שלפעמים אנשים לוקחים את המידות הרעות שלהם, את יצר הנקמה ומנסים לעטוף אותו באידאולוגיה יפה, אבל בשורה התחתונה האידאולוגיה הזו לא באמת מכשירה ומטהרת את הרוע הזה.
הסימבוליקה הגזענית הזו של אוהדי בית"ר בדבר דם טהור הזכירה לי את תורת הגזע הנאצית ואת נפלאות השכחה האנושית. אולי כדאי להם לאוהדי ה'לה פמליה', לוותר על המשחק הבא של בית"ר (גם ככה המשטרה כבר תעשה את זה) ולהמיר את הכרטיסים שלהם לכרטיסי כניסה למוזאון 'יד ושם' או ל'מרכז ויזנטל'. אולי כשייתקלו ממש באותם מילים וביטויי לשון כמו הפתגם הקלאסי שהיה נפוץ באירופה:
"אנטישמי הוא מי ששונא יהודים יותר ממה שצריך". ושהופנה לסבים שלהם הם יבינו מה המשמעות האמיתית והכואבת של: להיות שנוי לא כי בגלל מה שעשית, אלא בגלל מי שאתה.
הכותב הינו רכז הדרכה במדרשת עמיעד לסמינריונים וימי עיון. המאמר מתפרסם בעלון ”עולם קטן“.