"אני באמצע דיבור ואת לא נותנת לי לדבר. אני מבקש ממך בפעם האחרונה להיות בשקט. את מצפה שאוציא אותך שוב?"
בחודשיים האחרונים היינו עדים לשרשרת אירועים בטחונים לא צפויים שתחילתם באירוע חטיפת שלושת הנערים בצומת גוש עציון, והמשכו במבצע 'צוק איתן' אשר הסתיים מהבחינה הצבאית, אך נראה כי השלכותיו טרם הסתיימו. מובן שמבצע לא צפוי זה העלה על הפרק כמה נושאי תקצוב דחופים יותר ובהם העברה מיוחדת למשרד הביטחון על מנת לכסות על הוצאות
הלחימה, וכן סיוע לתושבי הדרום ובהם בעלי העסקים שהכנסתם נפגעה בחודש שהיה צפוי להיות רווחי ככל חודשי הקיץ. תוספת התקציב המידית לתשלום הוצאות הלחימה בחודש האחרון נגרעה מתקציבים שנועדו לפיתוח התחבורה הציבורית, סיוע בפיתוח מקורות מים, וכן מתקציב לפיתוח כבישים בינעירוניים.
למרות זאת נראה כי המציאות הקשה הזו לא מנעה מחבר הכנסת סלומינסקי להמשיך ולבצע העברות כספים חריגות לציבור בוחריו. כך אושרה העברת 70 מיליון ₪ למועצות הדתיות עבור חידוש מערך המחשוב. העברה נוספת ע"ס 4 מיליון ₪ עבור סיוע נפשי וחיזוק האוכלוסייה האזרחית ביהודה ושומרון לאחר חטיפת הנערים לפני כחודשיים תפחה לסכום של 40 מיליון ₪ ובלחץ חברי האופוזיציה קוצצה ל 20 מיליון ₪ 'בלבד'.
חברת הכנסת סתיו שפיר עושה שימוש תדיר בנוכחותה בוועדת הכספים כדי להביע את התנגדותה לחלוקת התקציב, גם אם לעיתים זה נעשה באגרסיביות ובחוסר נימוס משווע, אין בכך כדי לבטל את טענותיה כלפי אופן קבלת ההחלטות. כך היה גם בישיבה שהתקיימה השבוע בה דרשה מחברי הועדה לחשוף את הדיל שלטענתה נרקם בין מפלגת 'הבית היהודי' ובין מפלגת 'יש עתיד' שאפשר את העברת הכספים כאמור לעייל. חבר הכנסת סלומינסקי סירב להיענות לבקשתה, וטען כי 'הכל אצלך שקרים', לאחר שדרשה שוב ושוב הסברים בנוגע למטרת ההעברות שהועמדו להצבעה קרא לעברה חבר הכנסת סלומינסקי "אני באמצע דיבור ואת לא נותנת לי לדבר. אני מבקש ממך בפעם האחרונה להיות בשקט. את מצפה שאוציא אותך שוב?" האמירה הזו, המתאימה למורה למתמטיקה הגוער בתלמידתו הסוררת, הוטחה בח"כ סתיו שפיר רגע לפני שהוצאה מחדר הדיונים בו התנהלה ישיבת ועדת הכספים.
התנהלותו של ח"כ סלומינסקי בוודאי מתקבלת בשמחה רבה בקרב בוחריו, 'טוב, בשביל מה בחרנו 'הבית היהודי' אם לא בשביל שידאגו לנו'? 'כל נבחר ציבור דואג לבוחרים שלו' 'אנחנו מקבלים מה שמגיע לנו' ועוד כהנה וכהנה אמירות שאם לא מצדיקות את ההחלטה בוודאי אינן מסתייגות ממנה.
כולנו זוכרים את סיסמת מפלגת המפד"ל לאחר המיתוג מחדש שעברה בבחירות האחרונות 'הבית היהודי- משהו חדש מתחיל' ובתמונה המצורפת פניו המחייכות של היו"ר הצעיר והנמרץ, לימים השר, נפתלי בנט.
האמנם 'משהו חדש מתחיל'? האמנם כולנו אחים? האמנם נפרדה מפלגת 'הבית היהודי' מההרגלים הישנים והרעים של המפד"ל? לצערי הרב נראה שלא. אותה החשיבה המגזרית שהייתה מנת חלקינו מאז ומעולם נשארה גם נשארה. די יהיה אם נסקור בקצרה החלטות תקציביות תמוהות שהתקבלו לאחרונה בוועדת הכספים, שמעל כולן מרחף ענן כבד של דילים שנרקחו בשקט בין חברי 'יש עתיד' והעומדים בראשה, ושאר הבטחות פוליטיות להצבעות על הצעות חוק שונות תמורת אישור העברות תקציביות ללא התנגדות.
החשיבה הזו הרואה בחברות בקואליציה אמצעי להעברת כספים, הטבות, ורקימת דילים שישרתו את ציבור הבוחרים, ואותו בלבד, אינה מוסיפה כבוד לחברי המפלגה בכלל, ולציבור הבוחרים בה בפרט. האם לא הגיעה העת שמפלגה אשר ציבור הבוחרים בה בבחירות האחרונות לא היה מורכב מאנשי המגזר הדתי לגווניו השונים בלבד, תפסיק להעמיד את טובת הציבור הדתי והמתנחלי לבדו לנגד עיניו, ויפעל למען שיפור איכות החיים של כלל תושבי המדינה על פי סדר עדיפויות אובייקטיבי ולא כזה הנתון להסכמים חשאיים אשר תמורתם אינה ידועה ואינה מובטחת כלל?
בימים אלה בהם רוחות של בחירות מנשבות בכל מקום - אף על פי שחלפה רק שנה וחצי מאז שהתקיימו הבחירות האחרונות - יש מי שרואה במפלגת 'הבית היהודי' אלטרנטיבה ראויה למפלגת שלטון. נראה כי הדרך לשינוי התודעתי הרואה בשותפות בקואליציה מטרה בפני עצמה אשר נועדה לשרת את כלל תושבי המדינה ולא אמצעי ליצירת הטבות לבוחרים - עוד רחוקה.