במהלך תשעת הימים שאל תלמיד מהישיבה: האם הופקו הלקחים מההתנתקות? והתשובה היתה: שיש לקחים שהופקו אבל הלקח העיקרי לצערי לא הופק. במהלך ההתנתקות פעלו עשרות גופים ותנועות שלא פעלו בשיתוף פעולה וחלקם לא היו יכולים לדבר איש עם רעהו.
ההתנהלות של הציבור הדתי לאומי, בתהליך הבחירות לרבנות, כציבור, ללא יומרה להצביע על מרכיב זה או אחר, שקפה את הבעיה במלוא חומרתה.
בתשעת הימים גם התנהל פולמוס בתקשורת המגזרית, האם יש או אין ציונות דתית אחת?
דומני שאין לכלות את הזמן בשאלה האם יש ציונות דתית אחת, אלא להשקיע את כל המרץ כיצד ליצור אותה וכיצד לגשר על השונות הקיימת בה, ולייצר שיתוף פעולה לנוכח האתגרים העומדים בפניה - שהם לא אתגרים סקטוריאליים אלא אתגרים של מדינת ישראל. לציונות הדתית אין סמכות אחת בלעדית שעל פיה ישק דבר, הבנות והסכמות יושגו רק באמצעות עבודה קשה של הדברות, והרבה מאד יצירתיות. בתהליך הבחירות לכנסת זה קרה, בתהליך הבחירות לרבנות זה לא קרה.
אנחנו צריכים לקיים דיון ציבורי נוקב על התהליך ולהפיק לקחים, לא כדי להצביע על אשמים, אלא כדי לנסות ולתקן. הפקת הלקחים צריכה להיות נוקבת עד השיטין, וללא מורא. לגופו של ענין ולא לגופו של איש.
החברה הישראלית והציבור הדתי לאומי יעמדו בעתיד הקרוב בפני אתגרים גורליים, אם לא נשכיל להפיק לקחים, כיצד מתמודדים תוך שיתוף פעולה, למרות השונות, וכיצד מגיעים להסכמות, למרות אי הסכמות, נוכל לבוא בטענות רק לעצמנו.
ועד אז, אם בכלל. אחי רבני הציונות הדתית, נבחרו רבנים ראשיים לישראל. עתה כל מי שעולם הרבנות יקר ללבבו, ללא הבדל של העדפה במועמד כזה או אחר, לשלב ידיים עם הרבנים הנבחרים, לטובת מצבה של היהדות ומעמדה של הרבנות בעיני הציבור הרחב, של הרבנות הראשית וזו של הרבנות בכלל.
את הרב יצחק יוסף לא הזדמן לי להכיר באופן אישי, אבל אני מכיר את יצירתו הספרותית תורנית. את הרב דוד לאו אני מכיר אישית היכרות קרובה, מתוך עבודה משותפת רבת שנים בעיר מודיעין. הרב לאו מבין את הערך המוסף הגלום בציבור הרבנים מהציבור הדתי לאומי, לקידום הרבנות בציבור הרחב, ברבני הערים והישובים, רבני צוהר ורבני הישיבות, ראשי גרעינים בכל אתר ואתר, ובתי מדרש בקהילות. אני מאמין שהוא ישמח להדברות ולשיתוף פעולה. המלאכה רבה בכל מקום שמתבקשת מעורבות רבנית, כל אחד חשוב, איני מאמין שניתן לעמוד במשימה ללא שיתופם.
אחי הרבנים, זוהי עת לחשבון נפש ועת לשיתוף פעולה כאחד.
הכותב הינו ראש ישיבת ההסדר ”מאיר הראל“ במודיעין