נהוג שבכל תחום רגיש, מורכב ומסובך פונים למומחים, ואפילו משלמים על כך כסף רב - מומחים ברפואה, בצבא, בכלכלה ועוד.
ובודאי שאלת הגיור ושאלת מיהו יהודי היא שאלה מן העמוקות שבעמוקות הנוגעת לציפור נפשו של העם היהודי.
בודאי היא אינה ניתנת להכרעתם של אנשי חול או של חברי כנסת גם אם הם חובשי כיפה.
קל וחומר שתשלום כסף לערבים כדי שחברי כנסת שלהם יעבירו חוק בנדון הוא שערוריה שאין כמותה בהסטוריה.
ובנדון זה, אין הבדל אם הממשלה תחליט או הכנסת תחוקק חוק. לא כל שאלה היא בסמכות הכנסת או הממשלה. למשל בודאי אין זה בסמכותם לסגור את מדינת ישראל ולסנף אותה לארצות הברית, או להתיר רצח פוליטי. והרי בזה מדובר, מדינת ישראל היא כשמה מדינה יהודית, מדינת היהודים, ואם גויים יקבלו תואר יהודי, זכות הקיום של המדינה יהיה נמוג ונעלם.
כזכור, בשנת תשי"ח פרץ משבר קואליציוני מסביב לשאלה זאת וראש הממשלה דוד בן גוריון החליט לערוך משאל בן אלו שהגדיר "חכמי ישראל", חמישים במספר. רובם השיבו שאין לשנות את הגדרת היהודי מכפי שהיתה בכל הדורות, ודוד בן גוריון עצמו נסוג מכל מחשבה של שינוי והחליט להשאיר על כנה את הגדרת היהודי ההסטורית, כלומר: מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר כהלכה.
וכן אנו אומרים בימינו שכל התערבות בקביעה מיהו יהודי, היא כאדם מן השורה שיהין לבצע ניתוחים ולחתוך על ימין על שמאל. וכן המתימר לפסוק מיהו יהודי הוא כגוזר איברים שהחיים תלויים בהם בגוף האומה וממית אותה חלילה.
פסקי הלכה שייכים רק לגדולי התורה שבכל מקום ומקום ובכל דור ודור, ובמדינת ישראל הם שייכים לרבנים הראשיים לישראל, שהם התורה במובן הממלכתי.
לכן כל מי שאינו מבין בהלכה ואינו אמון בהלכה צריך לגלות קצת יושר, קצת ענווה, קצת שכל, ולסגת מהתערבותו הבוטה.
העמידה האיתנה על הגדרת מיהו יהודי כהלכה כאמיתה של תורה בלי חריגה כקוצו של יוד, היא היא שתבנה את החוסן של מדינתנו, שקמה לתחיה בחסדי ד' עלינו.