השבת האחרונה הייתה אחת השבתות המשמעותיות בלוח השנה היהודי, שבת "זכור", בה אנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכרו. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך מצאתך ממצרים".
השנה, בתזמון מיוחד, ציינו בשבת זו תאריך מיוחד נוסף, ט' באדר, יום המחלוקת לשם שמיים. ביום זה, על פי אחת המסורות בחז"ל, התדרדרה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לכדי סכסוך אלים, שהביא למותם של רבים. מטרתו של יום תשעה באדר היא להפוך יום של מחלוקת הרסנית בהיסטוריה היהודית ליום של מחלוקת בונה, על ידי חיזוקו של ערך המחלוקת הקיים בתרבות היהודית, שהרי “מחלוקת לשם שמיים- מחלוקת שסופה להתקיים”.
כמה אנו זקוקים בימים אלו לשיח אחר, מחלוקת לשם שמיים, מחלוקת שסופה להתקיים! השיח הציבורי שלנו רווי כל העת במחלוקות רבות, בין אם המדובר בוויכוחים פוליטיים, במריבות צעירים בפתחם של מועדונים או על הכביש, או, כדוגמה הבולטת של הימים האחרונים, בוויכוח הקולני המביש על השוקולד, שהתקיים בין נוסעים לדייל במטוס ישראייר לוורנה. אין בין המחלוקות הללו ובין ערך המחלוקת העתיק היהודי דבר וחצי דבר. המשותף לכל הוויכוחים הללו, לעומת זאת, הוא היעדרה של תרבות הדיבור. בשיח הציבורי הישראלי לא מוטמעת די תרבות הוויכוח, היכולת להתדיין ולהתווכח במסגרת של כלים וכללים, השומרים את הוויכוח במסגרת הראויה לו, , לכלי הבונה את חברה ולא הורס ומחריב.
בימים אלו, ימי הבחירות הטעונות, אנו מוצאים דוגמאות רבות כיצד לא להתנהל בתוך סכסוכים וויכוחים, וחוזים בכאב, מידי יום, כיצד נראית מחלוקת ציבורית, שיש בה אלמנטים הרסניים ולא בונים. "זה אנחנו - או הוא", אומרת סיסמת בחירות של מפלגה אחת, "זה אנחנו - או הם", זועקת סיסמתה של מפלגה אחרת, "אתה לא ציוני", זועקים מתמודדים שונים, זה על זה, צלבי קרס מצוירים על כרזות נבחרי הציבור ובכרזה אחרת מופיע מתמודד בבחירות, כשלצידו תמונתו של הרוצח יגאל עמיר. את כל זאת הציבור רואה. רואה, כואב ושותק. המסר הציבורי מופנם ומחלחל מנבחרי הציבור אל העם, אל ציבור הבוחרים, אל בני הנוער והילדים, צורת השיח הבעייתית כל כך הופכת לנורמה. מה הציפייה שלנו, בסופו של יום, מעצמנו ומילדינו, אם זו הדוגמה הציבורית שכולנו מקבלים, בקלות רבה כל כך, מידי יום ביומו? כיצד אנו מצפים להתנהגות בינאישית ומשפחתית אחרת, כאשר השיח הציבורי אלים כל כך וכל כך בלתי מכבד?
חכמינו גילו לנו סודו של מחלוקת לשם שמים במסכת עירובין. שם הגמרא מספרת:
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן."
מחלוקת לשם שמים מאופיינת, בין השאר, ברצון להבין את האמת של השני. הגמרא מדגישה שהלכה נקבעה כבית הלל משום שהם "הקדימו דברי בית שמאי לדבריהם". זאת אומרת, שהם כבדו והבינו את דברי בית שמאי, על אף שהם לא הסכימו איתם.
יום המחלוקת לשם שמיים הוא הזמן, גם ובמיוחד בעיצומה של מערכת הבחירות, להזכיר לעצמנו את החובה לשמוע את דברי האחר, גם כשאין הסכמה. זה הזמן לקרוא למנהיגים ולנבחרי הציבור, לאמץ שיח אחר, שיח של כבוד והקשבה, שיח שאין בו בהכרח הסכמה, אבל יש בו הרבה אהבת ישראל. זהו היום להזכיר גם לנו, לכבד את עצמנו ואת סביבתנו, את משפחותינו, את חברינו, את הקולגות שלנו בעבודה ואת האנשים שאנו פוגשים מידי יום. מתוך כך נבנה וניבנה ויהי רצון שתהיה בתוכנו "מחלוקת שסופה להתקיים". מחלוקת שבה מדברים לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.
הכותב הוא מנהל "עמק השווה", לניהול ויישוב סכסוכים