מהי נקודת המחלוקת?

בשבועות האחרונים אני נחשף לטענה קשה מאד שנקודת המחלוקת בתוך הציבור הדתי לאומי בבחירות הללו הינה 'מקומה של התורה בחיים' -

הנגשת התורה והורדתה מקדושתה - מול שמירתה בטהרתה.

הקלות בהלכות ציבור - מול שמירת התורה בטהרתה.

פתיחות לקהלים שונים - מול שמירת התורה בטהרתה.

כלום יש חולק כי התורה הינה אלוקית? האם משהו מאיתנו סובר כי יש 'לעגל פינות' בהלכה? חלילה וחס!

אומר את הדברים בצורה הברורה ביותר - תורתנו הינה תורה אלוקית, שניתנה מן השמיים, טהורה ונשגבה מכל. תורתנו מהווה את המוסר האלוקי השופע עלי אדמות ומתוך כך איננה ניתנת לשינוי, חלילה, בשום דור, בשום מציאות ובשום עולם. לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי.

אלא שאינני רואה כל סתירה בין הנגשת התורה, הנחלת הקלות בהלכות ציבור ופתיחות לקהלים שונים - לבין שמירת התורה בטהרתה!

הנגשת התורה

הראי"ה כותב במאמר הדור: "ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמוע דברים גדולים. ועיקר הגדולה של הדברים, הוא שיהיו מסוימים ומבוררים, עם גדלם רחבם והקיפם".

ניתן להנגיש את התורה, את רעיונותיה, את חכמתה וקדושתה ללא כל פגיעה בגדולתה!

האם הקלה לזוגות ברישום לנישואין זה הורדת התורה? האם הוספת דיינים זה הורדת התורה? האם הוספת מיחשוב וטכנולוגיה למוסדות הדת זה הורדת התורה?

ההיפך הוא הנכון!

כאשר ננגיש את המוסדות, הראה את היופי וההוד שבתורתנו, ללא ויתור על פסיק אחד בהלכה, חלילה) - אז ינהרו אליה אנשים רבים, ירצו לשמוע את חכמתה ולחזות בתפארתה ובתפארת לומדיה!

הקלות בהלכות ציבור

כשהיה ר' אברום שפירא זצ"ל רב ראשי לישראל רצה להתיר במדינת ישראל חלב עכו"ם לחלוטין, זאת כיון שהוא ראה שאין ראוי לכפות חומרות על כלל הציבור, אך מפאת כבודו של הרב אליהו עמיתו ואהובו, החליטו הרבנים הגאונים ביושבם על כס הרבנות הראשית, להתיר ייבוא רק של 'אבקת חלב נוכרי' ולא 'חלב נוכרי' ממש.

כמובן שיש ציבור גדול שרואה בחומרות אידיאל גדול, להחמיר ולהחמיר. אצלו בכל עת 'ניתגלתה חומרא חדשה'. זוהי טעות בתפיסה! אין מציאות כזו בציבור שלם המורכב מאנשים שונים שיכול להכיל חומרות. זהו דבר שגורם להרס האדם הפרטי. חומרא היא משהו אישי לאדם הפרטי, שהוא מקבל על עצמו רק כאשר מרגיש הוא שהיא תורמת לו לעבודת ה', ולא מתוך לחץ או חיוב חברתי כזה או אחר.

כאשר מגיעים להנהגה ציבורית, כלל ישראלית, הדברים הופכים מורכבים הרבה יותר (הרוצה להרחיב מוזמן לעיין בסוגייה מרתקת שארעה לפני 80 שנה: 'סוגיית השחיטה בגרמניה 1933'. הפולמוס נכתב בשו"ת 'שרידי אש' ע"י הרב יחיאל ויינברג זצ"ל).

בפסיקה המקלה בהלכות ציבור אין מדובר על 'עיגול פינות' אלא על הליכה לקולא בדברים מסויימים למען עם ישראל, דבר זה הוא פשוט והיה פשוט להרבה מחכמי ישראל בכל הדורות.

זוהי גדולתה ותפארתה של התורה! זוהי שמירתה בטהרתה!

התורה חייבת להישאר בגודלה ובתפארתה - אך יש הבדל גדול בין 'לעגל פינות' דבר שהוא חמור ביותר ונוגד את ההלכה לבין מציאת הדעות בהלכה שמתאימות יותר לעם ישראל במצבו הקיים. מעבר לכך, לפעמים דווקא חומרות גדולות מביאות קולות נוראיות ואף איסורים חמורים (וידועים דברי הרב בסוגיית הקטניות על כך שדורנו לא מוכן לקבל חומרות גלותיות ואכמ"ל). בשביל זה קיימים גדולי הדור שהם המורים לנו את הדרך בה נלך בסוגיות אלו.

פתיחות לקהלים שונים

אני מאמין שהגיע הזמן שהציבור הדתי לאומי ותומכי דרכו ינהיגו את המדינה!

אני מאמין שהציבור הדתי לאומי בוגר דיו, אמיץ דיו, וחזק דיו בכדי לקבל אליו קהלים נוספים בלי פחדים, בלי חששות, בלי חרדות, תוך שמירה בלתי מתפשרת על עקרונות הציונות הדתית.

אנו מספיק מאמינים בעצמנו ובכוחנו, בגדלותנו ובתורתנו שאנו מסוגלים בלי כחל וסרק להיפתח ולהשפיע עם התורה הגדולה שלנו!

יש לנו את היכולת להנהיג את המדינה, מתוך גדלות, מתוך ראיה רחבה, מתוך הבנת מהלכים גדולים בשלל התחומים שעומדים על הפרק - החל מסוגיות דת ומדינה דרך סוגיות כלכליות העומדות על הפרק וכלה בסוגיות חוץ ובטחון העומדות לפתחנו בכל דור ודור.

אין עוד מקום לפחד ולהסתגרות! יש מקום להפיץ, להשפיע, לרומם, לקרב ולהנהיג!

אז על מה המחלוקת?

המחלוקת היא בין דרך הציונות הדתית לבין הדרך החרדית.

המחלוקת היא בין אלו שרוצים להנהיג, להשפיע ולרומם את עם ישראל, לבין אלו שרוצים להמשיך להסתגר, לחשוש ולהתחרד.

המחלוקת היא בין אלו שמבינים שאנו נמצאים בגאולה ושצריך לקרב את הגאולה, לחבר את עם ישראל תורה הגדולה שלנו ולא מפחדים מהקשיים הרבים שיש בדרך, לבין אלו שמסתגרים ומפוחדים מהצל של כל הצעת חוק שח"כ צעיר מציע.

המחלוקת היא בין אלו שמאמינים בעם ישראל וביכולותיו לבין אלו שסוברים שעם ישראל במצב אבוד ולא יכול לסמוך על כוחותיו.

הרצון המשותף וודאי זהה להקים "ממלכת כהנים וגוי קדוש", אך הדרך לאידיאל זה מתרחקת מיום ליום לצערי...כמו ההתרחקות של המזרחי ואגודה אחת מהשניה בימי טרום הקמת המדינה, כך קורה גם כאן.

יש, לצערי, קבוצה בתוך הציבור הדתי לאומי שהולכת ומסתגרת ומתבודדת ומנתקת כל קשר עם עם ישראל.

ניתן עוד לעצור את זה על ידי חזרה למקורותינו, לעוצמה, להנהגה, לאמון הגדול בעם ישראל ובדרכיו. כפי שלמדנו הרואה הגדול.

בעז"ה שיהיו הדברים הללו לתועלת ולהובלת עם ישראל בכנסת הבאה ע"י ההנהגה הדתית לאומית!

הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר מודיעין ומהרבנים תומכי הבית היהודי