לפני שנה, פגשתי את אשת התקשורת הדתייה דינה אברמסון, והייתה לה הפתעה. היא החזיקה חבילת מגנטים ביד והושיטה לי אותה. "מה זה?", שאלתי והיא השיבה "מגנטים של נשים פמינסטיות!". צחקתי נורא, והסתכלתי על הערמה, היו שם דמויות מצויירות של גולדה מאיר, חנה סנש ודמויות נשיות מהתנ"ך כמו רחל, לאה, שרה ורבקה. התלהבתי מהמתנה וכשעברתי לדירה החדשה לקחתי את המגנטים איתי והדבקתי למקרר.
השותפה החדשה שאלה "מה את מדביקה?" ועניתי בחצי-צחוק, חצי-גאווה "אה, זה מגנטים של נשים פמינסטיות!". השותפה, ההמומה, שאלה בטון ספק ציני,ספק רציני - "מה? את פמינסטית? אוי לא, הן מעצבנות אותי". התגובה ביאסה אותי מאוד. לא, שכשאני פוגשת אנשים חדשים אני לא ישר מצהירה על תמיכה בפמיניזם, ממש לא. אבל בואו נגיד, שזה הרתיע אותי קצת.
פעם עברתי על הפיד שלי בפייסבוק, הופיע שם סטטוס של בחור שכתב: "היא יפה, מצחיקה, מגניבה, דתייה בדיוק כמוני. אבל.... פתאום גיליתי שהיא חברה בקבוצת הפדלחושיות (הפמינסטיות הדתיות חסרות חוש ההומור). פה חשדתי!". ברור שהסטטוס נכתב בצחוק, אבל בכל הצחוק יש גם מן הרצינות. ובעצם, אז מה אם היא חברה בפדלחושיות? זה אומר שהיא שונאת גברים?
 |
|
(צילום: shutterstock)
|
והתשובה בשנת 2016, היא - כן, זה מה שאנשים עדיין חושבים. שפמיניסטיות שונאות גברים. בשנה שעברה, חשפה השחקנית הבריטית אמה ווטסון, בנאום באו"ם, שהמילה 'פמיניסטית' הפכה לאחת מהמילים השנואות בעולם. היא סיפרה, שהנטייה לשנאה נובעת מהרושם שפמיניסטית היא אדם ממורמר ששונא את המין הגברי.
צפיתי לא מזמן, בראיון של העיתונאית אמילי עמרוסי, שעסק בסוגיית הדרת הנשים באוטובוסים במגזר החרדי. אמילי ניסתה להגן על הנשים החרדיות, ולהסביר שעבורן, זה יותר צנוע לשבת מאחורה, כי כאשר הן יושבות בקדמת האוטובוס, הן הופכות לאובייקט מיני. "לא מדובר בהדרה, אלא בהפרדה, היא יכולה להיות לא לטעמכם, זה לא אומר שהנשים החרדיות הן פחותות ערך". העיתונאי רינו צרור שישב באולפן החל לצעוק "תפסיקי, את פוגעת בנשים", עמרוסי השיבה ואמרה "אתם לא מבינים כמה אני נלחמת עבור זכויות נשים!".
במקרה הזה, יכולתי להבין את שני הצדדים. לשבת מאחורה? זוהי פגיעה מהותית בנשים, מעשה לא פמיניסטי בעליל. מצד שני, יש נשים חרדיות שיאמרו שההפרדה דווקא עושה להן טוב. בתור אחת שיצא לה לנסוע באוטובוסים צפופים בבני ברק ובירושלים, אני יכולה להגיד שלפעמים עדיף להידחס בין נשים, מאשר בצורה לא נוחה ומביכה, עם הגברים.
השבוע פורסם ב'כיפה', מחקרה של רנית בודאי - היימן, מאוניברסיטת בר אילן, בו ניסתה לשרטט את הפרופיל של המתגייסות הדתיות. בראיונות עומק שקיימה עם 40 חיילות, סיפרה כי הן סירבו לומר שהן מגדירות את עצמן כפמינסטיות " זו תופעה ידועה - היא נקראת הפרדוקס הפמיניסטי. זה במיוחד נפוץ בחברות דתיות שמרניות. הן מאוד נרתעות מההגדרה של פמיניזם, מבחינתן המילה 'פמינסטית' נתפסת ככוחנית מדי. יש משהו בחינוך שגורם לבנות להסתייג מההגדרה של המילה".
התדמית שהמילה 'פמינסטית' יצרה, מפריעה מאוד גם לנשים בחברה החילונית. אבל במגזר הדתי, הדבר עוד פחות מקובל, כשההלכה בחלק מהמקרים, מפלה את המין הנשי. פתחתי מילון בשביל לבדוק מה פירוש המילה 'פמיניזם', וראיתי שכתוב שזוהי תפיסה, שעל פיה יש להיאבק בדיכוי נשים ובאפליה כנגדן, ולהביא לשוויון הזדמנויות. אז איך קרה שחלק גדול מהנשים והגברים, בטוחים שפמיניסטיות זה עם כוחני ודורסני, ששונא גוברים?
כששאלתי מספר גברים, האם זה מרתיע אותם שאישה אומרת שהיא פמינסטית, אחד אמר "לא", השני היסס, השלישי ענה "תלוי עד כמה פמיניסטית". "כל אישה נורמלית, כשישאלו אותה, בסופו של דבר, תגיד שהיא פמיניסטית" הודה אחד מהם. וזה מסכם בערך את תמצית הכל. כי לפי המשמעות המילונית, בתור אישה,ברור שתמיד תיאבקי על זכויותיך.
העיתונאית הדתייה אורית נבון כתבה פעם, שהקבוצות הפמיניסטיות בפייסבוק, לא שוות הרבה, כי הן עושות מהומה על כל דבר קטן ולא נוגעות בדברים המהותיים. אני לא מסכימה, כי ברור שהקבוצות הללו יצרו מרחב לדיון שלא היה קיים קודם לכן. אבל אני כן מסכימה עם הקביעה שיצריך שיהיה סדר עדיפויות. שיעסקו בנושאים חשובים כמו, פערי השכר בין גברים לנשים,,או לדאוג לנציגות מכובדת בכנסת - גם בכמות וגם באיכות. אם הפמיניסטיות החילוניות בשנת 2016 עדיין נתפסות ככוחניות ואגרסיביות, להיות פמינסטית דתייה, זה עדיין אוקסימורון.