למה הציבור הדתי לאומי בירושלים לא תומך במשה ליאון?

למרות שמשה ליאון הוא בן למשפחה הציונית-דתית וחרף העובדה כי ילדיו לומדים במוסדות החינוך שלה, ניכר כי רוב הציבור הדתי לאומי מעדיף את ניר ברקת החילוני. עו"ד אילן קמינצקי מנסה להסביר מדוע. דעה

חדשות כיפה עו"ד אילן קמינצקי 26/08/13 15:41 כ באלול התשעג

למה הציבור הדתי לאומי בירושלים לא תומך במשה ליאון?
יאיר חובב, צילום: יאיר חובב

משה ליאון הודיע לפני מספר חודשים על כוונתו להתמודד לראשות העיר ירושלים. מאז, חרף היותו מועמד ציוני-דתי, שילדיו לומדים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, ניכר כי רוב הציבור הדתי לאומי מעדיף את המתמודד החילוני, ניר ברקת. מדוע?

אחד ההבדלים בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי הוא ראיית תפקידה של המערכת הפוליטית. הציבור החרדי רואה במערכת הפוליטית הארצית בכלל ובמערכת הפוליטית המקומית בפרט כאמצעי לקידום מטרותיו. אין פלא שכאשר אחד המתמודדים לראשות העיר הינו חרדי (כדוגמת ראש העיר הקודם אורי לופליאנסקי) רוב רובו של הציבור החרדי יתמוך במועמד זה מתוך ההנחה כי המועמד החרדי ידאג בצורה הטובה ביותר לציבור ששלח אותו, קרי, הציבור החרדי.

לעומת זאת הציבור הדתי לאומי שגדל על ערכים של מעורבות ותרומה לחברה (ולאו דווקא לחברה הדתית), ומעוניין להשפיע ולהיות חלק מהחברה הכללית, אינו מחפש דווקא את המועמד הדתי שידאג לציבור שלו, אלא את המועמד שיהיה הטוב ביותר לעיר ירושלים. מועמד שמצהיר מראש שיהיה מועמד סקטוריאלי אינו זוכה לנקודות זכות בציבור הדתי לאומי.

השיקול בבחירת ראש עיר הוא קודם כל מי יקדם את העיר ירושלים, מי ידאג לדיור ולתעסוקה בעיר ומי יהפוך את העיר ירושלים לעיר שטוב לחיות בה. בניגוד לחלקים בציבור החרדי שמעוניינים שירושלים תהפוך לעיר דתית, רוב הציבור הדתי לאומי מעוניין שבירושלים ימשיכו לגור כלל גווני הציבור הישראלי. ההגירה השלילית מירושלים של ציבור איכותי לא מטרידה רק את הציבור החילוני אלא גם את הציבור הדתי לאומי.

האמירות החוזרות ונשנות של משה ליאון כי אם יבחר הוא המועמד שידאג בצורה הטובה ביותר לציבור הדתי לאומי, במקום שתגרום לציבור דתי לאומי להצביע עבורו דווקא מרחיקה ציבור זה במיוחד שלכולם ידוע שניר ברקת פעל וקידם נושאים רבים החשובים לציבור הדתי לאומי.

עם כל הביקורת שלעיתים גם לנו כתושבי ירושלים יש על ראש העיר ניר ברקת, מדבר אחד אי אפשר להתעלם. ניר ברקת פועל מתוך מטרה אמיתית לקדם את העיר ירושלים דתיים וחילוניים כאחד ולא דבק בו אבק שחיתות שלצערנו דבק בלא מעט פוליטיקאים. נציין כי בניגוד למשה ליאון לגבי ראש העיר ניר ברקת לא מדובר בג'וב פוליטי אלא רצון אמיתי לפעול לטובת העיר ירושלים. ראוי להזכיר כי ניר ברקת אינו מקבל כלל שכר עבור תפקידו כראש העיר למעט שכר סימלי של שקל אחד לשנה.

בנוסף אי אפשר להתעלם מהשינוי שירושלים עברה החל ממועד בחירתו של ניר ברקת לראשות העיר ירושלים- ירושלים הפכה מעיר עם תדמית שלילית לעיר אטרקטיבית עם שלל אירועי תרבות , אירועי ספורט ופעילויות שונות לכל המשפחה. התיירות בירושלים נמצאת בתנופה כמוה לא ידעה העיר, וההגירה השלילית שהייתה מירושלים פחתה.

גם שני האנשים שעמלו על בחירתו של משה ליאון- דרעי וליברמן והריח הרע שנודף מהדיל (דרעי- הורשע בעבר, ליברמן- בהליכים משפטיים) והאמירה הידועה "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" מוסיפים אף הם לרתיעה של הציבור הדתי לאומי ממשה ליאון.

העובדה שמשה ליאון לא גדל בירושלים ועבר להתגורר בה לפני חודשיים בלבד לא מסייעת לו. הציבור בירושלים לא אוהב מועמדים חיצוניים- הציבור הירושלמי יודע מי מתאים עבורו ואינו זקוק לעזרה והכתבות מבחוץ. הציבור הירושלמי מחפש מועמד שגדל והתחנך בעיר , שאומר "מאאתיים" ומבקר בימי שישי בשוק מחנה יהודה ולא רק בשביל לנסות לקבל את אהדת הסוחרים בשוק.

גם הפרחת הסיסמאות מצדו של משה לאון כנגד ניר ברקת שלא הצליח בקדנציה הנוכחית לקדם את בחירתו של רב עיר ציוני נשמעות הזויות ותלושות מהמציאות כשלכולם ברור שאם משה ליאון יבחר המחוייבות הראשונה שלו תהיה לציבור החרדי ששלח אותו ואינו מעוניין כלל ברב ציוני לעיר.

הכותב הינו תושב שכונת הר חומה בירושלים ומשמש כיו"ר נציגות בתי הכנסת הציוניים בירושלים

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן