זה עתה קראתי ביקורת נוקבת על התבדלותנו ועל בריחת משפחות דתיות ממרכזי הערים אליהם אנחנו מגיעים. צר לי, בכאב, להסכים עם הכותב.
כאשר ראיתי, בגרעין החרדי-לאומי המתבדל בכרמיאל, מקום מגורי, את סדר ליל פסח עם 250 אנשים בודדים הרגשתי את תחושת הבריחה עליה דיבר הכותב. אותו הדבר ראיתי בכינוס השכונתי בשכונת עתיקות באשקלון כאשר 200 מתבדלות ומודרות הגיעו לכנס בנושא זוגיות ומשפחה שארגן הגרעין המתבדל במקום.
כך בדיוק חשתי כאשר תוכננה המועדונית השכונתית בשיכון ג' בבאר שבע לילדי השכונה על ידי גרעין המשפחות המתבדלות במקום. ובעיקר כאשר בגרעין המתבדל ביהוד, לא עלינו, ערכו יחד, בפעם הראשונה, עם כל בתי ספר ותנועות הנוער בעיר, לימוד וצעדה לכבודה של ירושלים ביום ירושלים.
אך הזעזוע החל כאשר בבית הספר רצו להפריד ולהכניס אליו תלמוד תורה. עד כאן, אמרתי לעצמי. "תורני" הלא היא מילה גסה במקומותינו. עדיף שאותם אנשים שעברו עם מיטלטליהם ומשפחותיהם ויום-יום שעה-שעה ילדיהם כמו ילדי, משחקים עם עולים מרוסיה ומאתיופיה, גרים בשכונות שרבים מהמדברים לא היו מוכנים לעבור עליהם, והופכים להיות חלק מהנוף העירוני והשכונתי, יעברו חזרה אל המקומות הטבעיים להם. אנחנו לא רוצים לראות באזור המרכז, או בכל אזור אחר בארץ, תורניים מהסוג הזה.
חברי היקרים, מעשה הגרעינים התורניים הוא מעשה ציוני אמיתי, ששום דה-לגיטמציה כוללנית וחוטאת לאמת לא תקטין אותם. אני מציע לכולם לרדת לשטח, בצפון ובדרום, ולבדוק היטב את המעשה הציוני הגדול הזה. כמו בכל תנועה ותהליך איננו חפים משגיאות ולפעמים אף חמורות. אבל ככלל הרי זאת אחת התופעות הציוניות, כדבריו של שר האוצר, הגדולות של העשור האחרון.
תשע שנים אני חבר גרעין-תורני-חרדי-מתבדל בכרמיאל. נושאי החינוך עומדים בראש סדר היום ואכן הם לא פשוטים. אין דבר קרוב לליבנו יותר מחינוך ילדינו וחינוך ילדי העיר בה אנחנו גרים. אך בתהליך ארוך טווח, למי שיש את הסבלנות לכך, זה יוצר מהפכה אמיתית בעיר שיש בה 50,000 תושבים אך רק מעט דרך חיים ציונית דתית. אין משמעות להבדלי הסמנטיקה בין גרעין לקהילה שמובנים לי היטב אך בשטח, למזלנו, מבינים את המעשים ולא את הכותרות.
תופעת הגרעינים היא גדולה וכוללת הרבה יותר מכמה סיפורים מקומיים על אזור המכונה "מרכז" וכך ראוי להתבונן על התופעה הזאת. חזקו ואמצו.
הכותב הוא רכז תנועת הבוגרים של בני עקיבא ומלווה שמונה גרעיני משפחות מטעם התנועה.