בכל מרחב הטעונים והסיסמאות שמלוות את מערכת הבחירות ישנו אירוע מכונן אחד שכמעט ואינו מוזכר, ההתנתקות. כאשר בכל זאת מדברים עליה עוסקים בעיקר בהשלכות הביטחוניות שהיו לה, עליית חמאס וכל המשתמע מכך, אבל באקט עצמו לא במשמעות שלו, בטיבו של המעשה בו ישובים נרמסו תחת גלגלי הדחפורים ומרקם חיים שלם נמחק איש אינו מדבר.
מדוע? לכאורה יש כאן חומרים חזקים מאוד שכדאי להשתמש בהם במערכת הבחירות. אז מדוע אין תשדיר שמעלה מחדש אל התודעה הישראלית את אותו קיץ כואב ומדמם, הרי יש אין סוף חומרים מצולמים. תכניות דומות בהיקפים כאלו ואחרים יכולות בהחלט לצאת לפועל על ידי ונמצאות באג'נדה של מפלגות השמאל אז למה לא תוקפים אותם באמצעות אותן התמונות? אזכור ההתנתקות גם יכול למשל גם לשמש את הבית היהודי על מנת למשוך קולות מנתניהו שבראשית הדרך נתן את ידו למהלך. איך יכול להיות שהמהלך הדרמטי הזה שיש בו כל כך הרבה עוצמה רגשית מושתק במודע או שלא במודע ולא מופיע כדיון מרכזי במערכת הבחירות הנוכחית.
אולי זה מעיד על כך שאחרי ככלות הכל ההתנתקות נשארה אירוע ציוני דתי, למרות כל הסיפורים שהיא ביקשה לספר לעצמה עם ישראל לא באמת שותף למפעל ההתיישבות ברמה המהותית. הוא יכול משיקולים פרגמטיים כאלה ואחרים להתבונן בתוצאות המרות שלה ולראות בה טעות, אבל הוא לא רואה בה חטא. רוב הציבור הישראלי יכול להזדהות עם האמירה "שההתנתקות נתנה רוח גבית לטרור" אבל לא מקבל את האמירה "יהודי לא מגרש יהודי". העיסוק בה מחזיר את הציונות הדתית להיות מגזר ומצייר מחדש את קווי המתאר שהיא מבקשת כרגע לטשטש.
אולי זה מעיד על כך שההתנתקות היא עדיין פצע פתוח גם בתוך הציונות הדתית עצמה. המחלוקת סביב אירועי כפר מימון ושאלות כמו שאלת סירוב פקודה ו"היו לא תהיה" עדיין מבעבעות מתחת לפני השטח ולמרות הזמן הרב שחלף אנחנו לא רוצים להציף אותם שוב אל מעל פני המים.
ואולי זו פשוט הדחקה, ניסיון לשכוח. למרות הכיתוב "לא נשכח, לא נסלח" שהודפס על החולצות הכתומות ההליכה עם הטראומה הזו פשוט גורמת לתחושה רעה מדי, נוגעת בחרדות של ממש מפני שידורים חוזרים שיכולים להופיע מעבר לפינה. העובדה שהיא נעשתה על ידי מי שכל השנים הוביל את מפעל ההתיישבות, שהצהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים "שדין נצרים כדין תל אביב", מערערת את היסודות הבסיסיים ביותר של האמון במעשה הדמוקרטי, מבלבלת ויוצרת חוסר נחת שקשה להכיל. במצב דברים כזה נוח יותר לשים אותה מאחור. אנחנו שומעים הרבה על הצבע האדום שליווה אותנו בקיץ לעומת זאת הצבע הכתום דהה.