אנחנו מאמינים שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאלתנו ולמרות שיש בה צללים רבים. האור מרובה מן החושך והאור הולך ומתגלה הולך ורב.
אנו מודעים לכך שעלינו ללכת צעד אחר צעד בכדי להרבות את אור התורה הגואלת במרחבי מדינת ישראל. קמעא קמעא.. כך למדנו מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל.
הבנה זו הינה הבסיס לכל התנהלות נציגנו בכל מקום. בכנסת וברשויות השילטון האחרות. לא כל דבר אפשר ונכון לעשות כאן ועכשיו.
האם בתי המשפט מתנהלים על חזון נביאי ישראל ומשפטי התורה? עדין לא.
האם החלטות מפקדי צה"ל הם על פי הרוח שאנו מאמינים בה? לא תמיד.
האם מערכת החינוך מתנהלת על אמונתנו? לא תמיד.
יש המון דברים חברתיים, אמוניים,משפטיים ועוד ועוד שאינם מתנהלים עדין כפי שהיינו רוצים.
מאז הקמתה של מדינת ישראל התנהלו חברי הכנסת שלנו על פי הדרכתם של גדולי ישראל המבינים שהתהליך הוא איטי ויש בו עליות ומורדות.
דוגמא אחת מיני רבות: תיקון חוק השבות כך שרק מי שהתגייר כהלכה יוכר כיהודי. בג"ץ פסל הבנה זו לפני כ-40 שנה וכל גדולי ישראל וחברי הכנסת הדתיים יצאו כנגדהחלטה ורצו להוסיף שרק גיור כהלכה יוכר לעניין חוק השבות ,אבל לא הצליחו.
ב-20 השנה האחרונות העניין אפילו לא עולה לדיון רציני במו"מ הקואליציוני של אף מפלגה דתית או חרדית. למה? כולנו מבינים את מגבלות הכח הפוליטי ולכן "לא שוברים את הכלים".
פתאום עכשיו קמים אנשים מתוכנו שלוקחים כמה פרטים, חשובים ככל שיהיו, מנתקים אותם מהמבט הכולל וחושבים שכאן עובר הקו האדום.
הרב דרוקמן היה זה שכבר לפני כ-40 שנה שימש את הרצי"ה קוק זצ"ל בכל העניינים הללו והיה המוציא והמביא בהנהגה הציבורית זו. וכך גם מרבית הרבנים השותפים לוועדת רבני הבית היהודי.
בכל עניין ודבר הקשור בחקיקה בעלת משמעות תורנית התייעצו חברי הבית היהודי עם ועדת הרבנים של זקני רבותנו והם אלה שהנחו אותם מתי אפשר לוותר ומתי לא.
כך בעניין חוק הגיוס , כך בעניין ה"ברית " עם לפיד ,חוק הגיור, הפונדקאות ועוד ועוד.
אני קורא לכל הרבנים הצעירים,האברכים ותלמידי הישיבה הכותבים מאמרים חריפים:אנא הזהרו בכבודם של תלמידי חכמים גדולים,גם אם רבותיכם חולקים עליהם.
ובמחילה, גם מהרבנים החשובים החולקים על דרכם של זקני רבותינו המייעצים לבית היהודי: התייחסו בכבוד לכל תלמידי החכמים שלמדו במרכז הרב יחד אתכם לפני עשרות שנים ( וגם את מי שלמד בבתי מדרש אחרים), שמעו את הדרכותיו ותורתו של מו"ר הרצי"ה וחושבים אחרת ממכם.
ביום זה, יום הזכרון למו"ר, אני קורא לכל תלמידיו בואו נכבד זה את זה מתוך הערכה וכבוד כי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
אין לי ספק כי רק בדרך זו של כבוד הדדי נוכל להמשיך ולהפיץ את אור תורתו באמת.