ש: מה זה בדיוק ההמצאה החדשה "החרד"לים"?
ת: המצאה אומללה מאוד. אסור לעשות פילוגים באומה. אנו עם אחד כאיש אחד בלב אחד. כבר התנגד מרן הרב קוק לחלוקה "חרדים" ו"חופשים", והוא מכנה אותה "שמות הבעלים" (מאמרי הראיה 77-76). אז אוי למוסיפים עוד קבוצה ועוד פילוג.
ש: אבל בכל זאת יש הבדל בין אנשים?
ת: ודאי שיש הבדלים ומדרגות ואין לערבב. אבל זה ברמה אישית, אך לקבוע חלוקה ציבורית, זה כחרב בגוף האומה.
ש: באשר לחרדים עצמם, האם אין הלב דואב שהם מתנגדים לציונות ולמדינה?
ת: ודאי הלה דואב, אם כי גם ביניהם יש בנושא זה גוונים שונים. נכון. אך יש להם מעלות אחרות: יראת שמים, מצוות, חינוך טהור, שקידת התורה ועוד. יתר על כן, על אף התנגדותם, הם מועילים לציונות ולמדינה.
ש: הא כיצד?! הרי מתנגדים?!
ת: אנו מאוד אוהבים את המדינה, אך עלינו להודות שהיא אינה טלית שכולה תכלת. יש בזה סיגים שחייבים להסיר, מה שעושה תבערת אש ההתנגדות החרדית. לולא זאת, היתה מדינה חילונית שסופה התנוונות וחורבן חלילה. כך מסביר מרן הרב קוק (אגרות ג קנו-קנז).
ש: מה זאת אומרת? הרי מצוה להקים מדינה!
ת: מרן הרב קוק מסביר שם שלציונות צריך גם גוף וגם נשמה. הציונים בונים הגוף וזה טוב מאוד, אך אם הם חושבים שהגוף הזה הוא הוא הנשמה, ולא חסר כלום, זה חורבן (שם). צריך גם גוף גם נשמה. גוף בלי נשמה, זה בהמה, ונשמה בלי גוף, זה שד.
ש: אז צודקים הדתיים-הלאומיים, שעוסקים גם בגוף וגם בנשמה?
ת: ליתר דיוק, גם בנשמה וגם גוף, כי העיקר הוא הנשמה, כמו שאומרים באדון עולם: "עם רוחי, גויתי".
ש: האם מרן הרב קוק שיבח את הדתיים-הלאומיים?
ת: הוא מעולם לא השתמש בשם זה, לא הוא ולא רבנו הרב צבי יהודה, כי זה לדעתו מינוח כפול. מי שבאמת דתי, הוא ממילא לאומי. ומי שבאמת לאומי, הוא באמת דתי. "טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל... ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר" (אורות עמ' מה).
ש: ובסיכום?
ת: קרא באגרות קנו-קנז. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
[ראיין הרב מרדכי ציון]