חוק הגיוס עבר אתמול בקריאה ראשונה. חברי הכנסת החרדים קרעו בגדיהם, ומאיר פרוש כבל את עצמו באזיקים לדוכן, והבהיר שאברכים יעדיפו ללכת לכלא מאשר להתגייס לצבא. לא משנה מה דעתכם על החוק, התחושה שלי היא של סיטואציה ללא מנצחים, lose-lose situation, שבסופה אף אחד לא יקבל מה שהוא רוצה באמת, וכולם רק יפסידו יותר משירוויחו. ומה שעצוב הוא, שכל צד פועל לכאורה באופן הגיוני ורציונאלי לחלוטין, ועושה את מה שמוטל עליו לעשות - ואף על פי כן ההתנגשות הכואבת והקרע הם בלתי נמנעים.
לפיד ואנשיו, וכל התומכים ב"שוויון בנטל", מתנהלים בצורה מובנת ביותר. הם אינם מבינים מדוע ציבור שלם מקבל פטור משירות צבאי על חשבונם, ופועלים באמצעות חקיקה כדי לשנות את המצב. הם מנמקים ומסבירים את ההיגיון המוסרי מאחורי עמדתם, ואפילו מצטטים פסוקים ומקורות הלכתיים. אבל למרות ההיגיון שבמעשיהם, בסופו של דבר הם לא ירוויחו מאומה. אברכים לא יתחילו להתייצב בהמוניהם בלשכת הגיוס, והמשטרה לא תתחיל לפשוט על ישיבות ולגדוש את בתי הכלא באסירים חרדים. התוצאה היחידה של החוק היא הגברת העוינות והניכור של הציבור החרדי כלפי המדינה, כך שגם אלה מתוכו ששקלו להתגייס מרצונם, ייסוגו מהרעיון בשל הלחצים שיופעלו עליהם. במקום להניח להם להשתלב במדינה בתהליך הדרגתי וטבעי, מנסה לפיד להשיג תוצאות מיידיות באמצעות חקיקה כוחנית וחסרת סבלנות, ומזיק בכך למטרה אליה הוא שואף.
ומצד שני, גם החרדים מתנהגים בצורה מובנת ביותר. מאז ומעולם הם לא התלהבו במיוחד מהציונות ומהמדינה, וראו בה איום על אורח חייהם ואמונתם. הצבא הוא הסמל האולטימטיבי, והאחרון אולי, של הרעיון הציוני, ובצדק הם חוששים מפני ההשפעה שעלולה להיות לגיוס על דמותם של צעיריהם, ובעקבות זאת על הציבור כולו. בצדק הם מרגישים, שיותר משנועד חוק הגיוס להביא לשוויון בנטל, הוא מבטא רצון מכוון לכפות עליהם שינוי וערכים זרים. אחרי הכל, על גיוס הערבים, להבדיל, אף אחד לא מעז לדבר. ולכן מובן מדוע הם עושים הכל כדי להתנגד לחוק הזה ולכל מה שהוא מסמל. אבל למרות ההיגיון שלהם, גם הם, כמו יריביהם, מזיקים לעצמם יותר מאשר מועילים. התנגדותם העקבית לנטילת חלק פעיל יותר במוסדות המדינה, בעודם ממשיכים לקבל תקציבים ממנה, לא רק שמגבירה את העוינות והשנאה כלפיהם, אלא גם יוצרת מודל בעייתי ולא-טבעי של אורח חיים יהודי. מעולם לא התקיים ציבור יהודי שלם בצורה כזו, שכולו מחויב ללימוד תורה ישיבתי בלבד, והוא תלוי לקיומו במוסדות שהוא מסרב להכיר בקיומם. השתלבות הדרגתית וזהירה בחברה, היא בראש ובראשונה אינטרס של החרדים עצמם, וההתנגדות המחריפה שלהם לכך רק תגביר חלילה את עוצמת הפיצוץ לכשיתרחש.
עולה בדעתי סיטואציה דומה מההיסטוריה היהודית הלא-כל-כך רחוקה, כאשר התחילו ההשכלה והנאורות להתפשט ברחבי אירופה, וחוללו משבר בתוך עם ישראל. במחלוקת שנוצרה בין משכילים למסורתיים, פעל כל צד באופן הגיוני ביותר, ובכל זאת התוצאה היתה מזיקה והרסנית לשני הצדדים. המשכילים לא היו מוכנים לוותר על האור שנגלה לעיניהם בתחומי המדע, הפילוסופיה והתרבות ההומאנית, ואילו המסורתיים ראו בכך בצדק איום על הדת והאמונה. המשכילים צדקו מבחינתם בכך שהתנתקו מהקהילה שהתנגדה לדרכם, והמסורתיים צדקו מבחינתם בכך שהוקיעו מתוכם גורמים מסוכנים שכאלה. ולמרות שכולם צדקו, התוצאה היתה חילון המוני, ויצירת קרע עמוק בתוך עם ישראל - שאת פירותיו הבאושים אנו אוכלים עד ימינו.
כולנו חכמים לאחר מעשה. אין לי עצה טובה לתת לאף אחד מהצדדים בסיטואציה העגומה הזו, שכן כולם לכאורה גם צודקים וגם חכמים, וקשה לראות איך מישהו מהם יסכים לסגת מעמדותיו. הנחמה היחידה היא שבסופו של דבר, גם מתהליכי תזה ואנטיתזה שכאלה, תצמח לבסוף סינתזה שתביא ברכה לעולם. נקווה רק שהמחיר בדרך אליה לא יהיה גדול מדי.