דברים קשים מאוד נחשפים כאן בזמן האחרון על פגיעות מיניות בגוש קטיף. אתמול בצהרים פורסם פוסט נוסף, נדמה לי רביעי בנושא. הכרתי את הגוש כילד כמקום מאוד הגייני מבחינה נפשית, אנשים טבעיים מאוד, אנשים פשוטים שאצלם טוב היה טוב ורע היה רע. אולי היו עיוורים אבל לא היו רעים.
והנה באים לפחות ארבעה אנשים, פגועים מאוד, רצוצים וזועקים לעזרה. אומרים שפגיעות טוייחו, שנפגעים הושתקו וחייהם התפרקו נשברו ואבדו. ומבחינה סטטיסטית, כמו בכל מקום שמורכב מטוב ורע, גם בגוש היו אנשים טובים ואנשים רעים.
בחורה כאובה ונפגעת מאוד, חייה סובבים סביב אירוע שקרה לפני שנים רבות ולא מצליחים להשתחרר ממנו, כותבת דברים קשים על רב תימני. השלכות האירוע ההוא ניכרות בה עד היום הזה ממש. ליבי איתך. לעולם לא אקל ראש ברגשותייך הקשים. אני כל כך מאחל לך תיקון טוב ושמחה, שהשבר יהיה מקום טוב להיבנות ממנו.
אבל יש גם צד אחר לסיפור. למרות שרב הקהילה התימנית, רב הקהילה האשכנזית וראש ישיבה, בחרו להאמין לאותה נערה, וככלל אני סומך על שיקול דעתם, האיש יצא זכאי בבית המשפט, על סמך עדים רבים שהיו באותו מקום ציבורי. לא זכאי מחוסר ראיות אלא זכאי באופן מוחלט. האיש הורחק אוטומטית משך חודשים מביתו ופרנסתו נפגעה. למרות הלחץ הציבורי שהופעל עליו, הוא דיבר בחופשיות על מזימה משטרתית כנגדו, עבר תהליך משפטי ארוך, ויצא זכאי לחלוטין ברמה שערעור לא היה שייך.
הועלה חשש שהנהגת הקהילות, מתוך חוסר מודעות לחומרה ולהיקף התופעה, לא עשתה די למיגור התופעה. זה בולט לאור סיפורו של אותו מורה ורבש"ץ בנווה דקלים.
ראשית, מסיפור דומה וכאוב שהיה בקהילה אליה הייתי שייך אני למד שזו לא האמת. הקהילה כולה, רב הקהילה, המזכירות, הרווחה, המשטרה וגם משפחת הפוגע התייחסו בחומרה גדולה למקרה.
שנית, אמת שהכל הושתק, ואין מדברים על כך, אבל זו חלק ממגמה חינוכית ומקצועית לשמור על רשות הרבים נקייה מטינופת. אפשר לחלוק על כך, אבל ראוי לנסות ולהבין.
שלישית, יש להישמר מלהגזים. נער נעים וטוב, שהתלונן לפני שנים ותלונתו נדחתה, מתוך כאב נפשי גדול בחר ללכת מעמנו. יש להניח שככל אחד מעמנו עולמו מורכב מאוד. אסור להשליך מאירוע לאירוע בלי הוכחות חד משמעיות.
רביעית, רבנים ראשי קהילה ואנשי מזכירות, אנא הפסיקו לטפל בעצמכם במקרים הללו. פנו אל אנשי המקצוע, עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, עובדי רווחה ואנשי בריאות הנפש. זה עניין למקצוענים בלבד. אני מכיר רב שניסה לטפל בעניין מסויים ושגה.
ועדיין, באים אנשים וזועקים חמס. עלינו כקהילה להקשיב ולשמור את דבריהם מכל משמר, לעזור (בצורה מקצועית ולא זולה), לעמוד לצידם מבחינה נפשית, למצוא דרך לתקן את סיפורם ולספר אותו מחדש, באור רך יותר שיאפשר להם לחיות חיים של טוב. לגזור את דינו של אדם או קהילה? לא. הדבר הזה שמור למערכת המשפט.
היזהרו משיימינג. כדי להעלות מודעות הציפו בעיות שיש להתמודד איתן, אבל בלי שמות, בלי האשמות ובלי לשון הרע ברשתות החברתיות. פנו לאנשי מקצוע, להנהגת הקהילה ולבתי המשפט.