ממאבק ציבורי אחד למשנהו, דרך ארועי הטרור הרצחניים, תחקירים על אנשי שמאל קיצוני וכדו', הולך ומתחדד, שכדי שנוכל לתת מענה ערכי ומעשי רחב למגוון האתגרים עלינו לנסות לזהות ולהגדיר את הנקודה המרכזית החורזת את כל הארועים ושאם היא תטופל-נוכל לחזור לנורמאליות, לכוחנו ולעצמנו. כמובן ששאלת השאלות היא מהי אותה נקודה.
כיצד יתכן למשל, שבזמן כהונת ממשלת ימין מובהקת קורים כ"כ הרבה אירועים בטחוניים קשים, ואין כמעט שום תגובה ציונית הולמת: ההקפאה ממשיכה, יהודים מגורשים מבתים בחברון תוך יממה בלי בדיקה רצינית, ואין שום בדיקת מסלול מחדש כמעט בכל תחום. ומה שהיה הוא שכנראה יהיה. מה קורה פה?
מסבירים לנו שככה זה שיש לך רק 8 מנדטים. ההשפעה לא כ"כ משמעותית. אבל האם מישהו חושב שבאמת אם הכח הפוליטי היה שונה הייתה מצליחה להיווצר כאן תפיסה לאומית שונה מהותית? נתניהו היה חוזר בו מנאום בר אילן,דו"ח לוי היה ממומש ,כל הישובים היו בתנופת בנייה שכמוה לא נראתה ומפקד גל"צ הבא היה אראל סגל או קלמן ליבסקינד?!
התשובה טמונה באירוע משמעותי שארע לאחרונה. כידוע, החליט הרמטכ"ל להעביר את תחום תודעה יהודית מהרבנות הצבאית לאחריות אכ"א. המשמעות ברורה, מעתה 'תודעה יהודית' יהיה מקביל לתודעות נוספות, שונות, מגוונות ומכילות.
לכאורה מהלך משמעותי כ"כ, וכניעה לתכתיבי עיתון 'הארץ' היה אמור להיתקל בהתנגדות חריפה(כפי שהתבטאו כנגדו בכירי הרבנים בציבור), בעיקר ממפלגה שנושא זה הוא נשמת אפה- הבית היהודי. אולם למרבה הצער אומנם ראינו חברי כנסת מסורים ויקרים שעוסקים בענין, אך בכירי המפלגה- השר בנט והשרה שקד-שותקים. שום 'ציוץ' לא נשמע מהם. בנושאים אחרים,שלא היו תמיד כ"כ עקרוניים ומול אנשים חשובים אחרים, מצאו השניים מקום לומר את דעתם (ולא תמיד בצורה ראויה). אך כאן- דממה.
השר בנט הסביר פעמים רבות שמי שרוצה להנהיג ולשבת ליד הגה ההובלה הציבורי, חייב לצאת מעמדת 'סמל הדת' ולעסוק בכל הנושאים כולם. האם זו לא בדיוק מה שתודעה יהודית עושה? עוסקת לא רק בכשרות ובעירוב בסיסי צה"ל, אלא בלימוד והעמקת ערכים יהודיים,כפי שהוביל ויזם הרב אבי רונצקי. איך יתכן שבנושא מהותי שכזה אין איומים קואליציוניים? זו לא עילה מספקת למשבר?
זו אותה הנקודה החורזת את כלל הארועים. אם לא תיהיה לנו כעם וכחברה אמונה בצדקת הדרך היהודית - לא נצליח לשנות את הנחות היסוד שלנו. כל החלטה נבחנת קודם רק ע"פ הנחות היסוד התרבותיות העולמיות הרווחות,ורק אח"כ אם יש זמן או חשק בודקים מהי העמדה היהודית המסורתית. אנשי ימין חילוני במהותם, עם כל חביבותם, לא יוכלו לחולל את המהפך התפיסתי הזה שהרי הם חלק מאותם תפיסות והנחות יסוד רגילות וחלקיות שלא יונקים את שורשם מתורתינו. אם רוצים לדעת על מה צריך להאבק תודעתית, אפשר לראות את מה עיתון הארץ מקדם ועל מה הוא מגן מפני ההדתה המאיימת... יש הרבה עבודה.
התודעה היהודית אינה רק שלנו. היא שייכת לכל עם ישראל. זכינו להחשף אליה ולגדול לאורה. מי שמאמין שמה שמניע אותנו בשובנו לארצנו זו החזרה לערכי היסוד התורניים שלנו,לא יוותר על שום אפשרות להנחילה- בנעם שיח אך בלי לוותר עליה כלל. התודעה היהודית המסורתית מחפשת בית לגדול ולגדל בו את החברה כולה. היה ראוי שמי שמייצגה ושותף לה ולערכיה יפנה לה מקום מרכזי בביתו.
הכותב חבר בארגון ליב'ה- לחיזוק הזהות היהודית במדינה