סיוע חיצוני לקייטנות
לאחרונה מתחוללת סערה זוטא במחנה הציונות הדתית; משרד החינוך פורש רשת של קייטנות קיץ לילדי כיתות א-ה, המכונות 'בתי ספר של החופש הגדול', שיפעלו במימון משותף עם 'הקרן לידידות'. כותרת המשנה של הקרן באנגלית היא 'אחווה בינלאומית בין נוצרים ויהודים'. בעברית הזיקה הנוצרית מוצנעת ונתחלפה ב'קרן התקווה של ישראל'. מטרתה המוצהרת: "לגייס תרומות בארה"ב מנוצרים אוונגליסטים התומכים בציונות, למטרות עלייה וקליטה, רווחה וביטחון בישראל". הקייטנות ממוקמות בפריפריה והן נכנסות תחת קטיגוריית ה'רווחה' ומיועדות למשפחות דלות אמצעים.
פורסמו בתקשורת כמה וכמה 'פסקי הלכה' ו'דעות תורה' האוסרים על השתתפות בקייטנות, ו"שומר נפשו ירחק" מנוצרים אדוקים אלו המאמינים בבשורת שיבתו של יש"ו ובקבלת משיחיותו ע"י היהודים בארץ הקודש. יש הטוענים כי מצווה מרכזית אצלם היא להשפיע על יהודים(?) להצטרף לאמונתם בדרך של הטמנת מוקשי ידידות. מעבר לטענות ההלכתיות נערך מסע הכפשה אישית נגד נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין (מוסמך לרבנות בישיבה-אוניברסיטי בניו יורק. משתייך לפי הגדרתו לרבני ה'מודרן-אורתודוקס') על התבטאויותיו ה'פרו-נוצריות', כביכול.
עוד נטען - ובעיני זו הקשה מכולן - שב'קייטנות הידידות' תוקדש יחידת חובה יומית (ואולי שבועית) ל'אחוות הידידות', או למסרים דומים הקשורים באמונת התורמים.
אודה ולא אבוש; לא תמיד אני מתפעל מ'פסקי דין תקשורתיים', ומ'דפי עמדה הלכתית', אשר ההיבט ההשקפתי עומד בבסיסם. גם ההלכה ובעיקר העובדות טעונים בירור, בכל נושא, וגם בסוגית ה'ידידות'.
מעורבות חינוכית - האמנם?
כאמור, בעיניי השאלה החינוכית של חובת 'מסרי הידידות' היא היותר חמורה, ואין צורך להסביר מדוע. שמחתי איפוא שידידי הרב דוד סתו הפיץ בין חברי 'מועצת רבני צוהר' פניה להצטרף לפגישה פרטית עם הרב יחיאל אקשטיין, לשמוע ולהשמיע. בשל העיתוי (סמוך לחג השבועות) והתיאום קצר-הטווח נענו שנים נוספים מלבדנו (אגב, מימי לא פגשתיו למרות לימודיו ב'כרם ביבנה' בשנות אברכותי שם). מצדי התמקדתי בדרישות החינוכיות, וסיכמתי את הדברים בכתב לאישורו. הנה חשיפת-סקופ של הסיכום:
"נא לאשר כי אין לקרן הידידות שום דרישה למעורבות בתכנים או במסרים חינוכיים או אינפורמטיביים המוקנים למשתתפי הקייטנות, ללא הבדל בין 'דתיים' ל'חילוניים'. נא לאשר עוד כי בשלטים בקייטנות, בשלטי חוצות וכד', בהם יכתב שהקייטנות נתמכות ע"י 'הקרן לידידות', לא יהיו מסרים של אחווה בינ-דתית או איזכור הרקע הנוצרי של התורמים. הם יכללו את הלוגו שרק בו תופיע המילה 'נוצרים' ככותרת משנה ובאנגלית בלבד: International Fellowship of Christians and Jews ".
לאחר החג קיבלתי את המייל הבא:
"הריני מאשר את הדברים כפי שהצגת אותם במכתבך, כולל לענין הפרסום והמיתוג. אשוב ואדגיש: לקרן לידידות אין כל מעורבות בתכנים של הקייטנות. אשמח להבהיר עניינים נוספים כדי למנוע אי הבנות הצומחות ממסע ההשמצות השקריות שהתנהל לאחרונה נגד הקרן".
מבחינתי זו צפירת ארגעה רבתי. הדרך פתוחה, למי שמעוניין בסיוע, לשלוח את ילדיו לקייטנות אלו.
היבטי הלכה
ומכאן להיבטים ההלכתיים; כבר נכתב רבות שאיסור צדקה (לעניים) מן הנכרים (כדי "לשבר זרוע עוזם" בעולמות עליונים, או מפני חילול ה') איננו אמור בסיוע כספי ולתרומות למוסדות ולארגונים. ואין כאן המקום לפרוס יריעה זו. הדיון הרלבנטי הוא האיסור "להחזיק טובה לכמרים", דהיינו הבעת תודה, בשל המוטיבציה הנוצרית של תורמי קרן זו. בכרך האחרון של 'תחומין' (ל"ד) מחיל הרב יהונתן בלס איסור זה על תרומות האוונגליסטים. ואני הקטן טוען כי הורה השולח ילדיו לקייטנת הידידות איננו 'מחזיק טובה לכמרים' במעשה זה. אכן, אם מוסד שיקבל מהם מועדון או אמבולנס יפרסם תודה ושבח על הנדיבות - זו 'החזקת טובה' (ורק צריך להוכיח שהם 'כמרים'). הנאה מן הסיוע איננה קשורה באיסור זה כלל ועיקר.
ואוסיף: לכוונותיו ולתקוותיו של הנוצרי התורם אין שייכות לאיסור "החזקת טובה לכמרים" שעניינו מצד המקבל ולא הנותן, ואתמה על מי שמשייך זאת אהדדי. כמו כן התבטאויותיו של נשיא הקרן קשורות רק לאיסורי הוצאת שם רע, הלבנת פנים ושקרים עגולים או מרובעים מצד מבקריו, ואין בהם שום זיקה להלכת "החזקת טובה לכמרים". כאמור, בעיניי ההיבט החינוכי וההשפעתי הוא לב הבעיה. אם נהני הקייטנות לא ייחשפו למסרים נוצריים, ולא ידרשו להלל את הקרן - הכל כשר. מה שנותר הוא לוודא שהתחייבויותיו של הרב אקשטיין יתממשו...
(נכתב במוצ"ש בהעלותך)