אחד מסגני ראש הממשלה המשועממים זרק לחלל עולמנו הצעה מהפכנית; קיצור שבוע העבודה וסופשבוע ארוך, החל מצהרי יום ששי עד בוקר יום שני. ושלל נימוקיו עמו, בגווני חברה, כלכלה, תרבות ודת: (א) סינכרון ימי הבנקאות מול העולם הנאור; (ב) יצירת מקומות עבודה כתוצאה מהגברת צרכנות הפנאי; (ג) רווחת העובדים; (ד) ובונוס מודגש לדתיים - ימי א' לבילוי כשר; (ה) ועוד.
מתנגדים נבוני דבר העלו בעיקר את בעיית קיצור שבוע הלימודים אשר יש לשער כי יגזר מגזירה זו. המשמעות: עלות משמורת ילדים והעסקתם בימים שיתפנו, או הפקרתם לתרבות קרנות הרחוב ו'נוער הברזלים'. בפינו הנמקות נוספות, עקרוניות ומעשיות, כנגד 'מזימה' זו.
לכאורה, כאדם דתי, הנימוק הרביעי דלעיל משכנע ואף מפתה; טיולי פארקים משפחתיים, בילויי משפחה במוזיאונים ובחיק הטבע, ביקורי משפחה מרוחקת, ספורט 'דתי' וכד'. כמי שמשים את טובת הכלל לפני טובתו האישית הייתי מוכן 'לקנות' נימוק זה בתנאי כפול ומכופל; שיום השבת יהיה משוריין בחוק - ללא מסחר, ללא מופעי ספורט ותרבות, ללא בידור וללא תחבורה ציבורית. כל אלו יועתקו לימי ראשון באכיפה יצוקת-בטון. מכיון שאני חושד וחושש, ובעצם די בטוח, כי לא זה מה שיקרה, והשופינג ישתרע על פני יומיים ("תוספת מקומות עבודה"!), ועמו טיולים ואירועים דו-יומיים - אינני קונה איפוא את 'שכר השבת' הגלום כביכול בהצעה זו. אני מוכן לוותר על טובתי האישית לנוכח המפולת התרבותית והחברתית שתיגרם.
פרט לילדים קטנים שירויחו ביקורי גני חיות ושעשועים אני מעריך שכל השאר, נוער ומבוגרים, לא יתַגברו בשעות הפנאי את ערכי המשפחה, או תרבות הרוח, בצורה משמעותית. אין כל ספק כי 'תרבות הפנאי' הלאומית שלנו תתדרדר יותר ויותר לביבי שופכין של שיכורים ומסוממים, פשיעה ואלימות. למצער, השתעממות מול חבילות עיתונים במשקל כבד או טלוויזיה במשקל קלוקל. האם בימות השבת כיום קיימת 'תרבות פנאי' חיובית הסוחפת המונים? ואל תנסו לשכנע אותי במגבלות חוק שעות עבודה ומנוחה אשר כבר מזמן נשחק ולא חל על תרבות ובידור. האם האולמות גדושים בהווי של שירי מולדת או סתם זמר תרבותי? האם הנוער הגודש את המסבאות בלילי שבת ובמוצאיה יעמוד בתור לסיורי החברה להגנת הטבע בימי ראשון שלמחרת?
ובכלל, תוספת חצי שעת עבודה ליום, בשאר ימות השבוע, תצמצם יותר ויותר את יכולת ההורים העובדים לראות את ילדיהם ב'שוטף'. ועוד לא אמרנו מילה על תאונות הדרכים הקטלניות האופייניות לימי שבתון.
מן הבחינה ההלכתית הצרופה מותר לקחת יום חופש, אך הרעיון ברור; כשם שעם ישראל הנחיל לעולם את יום המנוחה השבועי, כך ננחיל לעולם ה'נאור' ששה ימי עבודה סבירים, שיש בהם פנאי גם לערכי משפחה ו'להשכבת הילדים לישון' לאחר סיפור ערש, ולא נאמץ כתרבות את ה'פנאי'. וכבר הורונו חכמי המשנה (כתובות ה,ד): "שהבטלה מביאה לידי זימה... שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (רש"י: שגעון).
המאמר המלא יתפרסם בשבת הקרובה בעלון "שבת בשבתו".