השורות הבאות נכתבות במוצאי שבת שלאחר החטיפה, באלון שבות הסמוכה למקום האירוע הזוועתי, ובאוירה של התלכדות כלל לאומית לתפילה בלתי פוסקת לשובם של החטופים בריאים ושלימים, בעזרת אלקי מערכות ישראל. ברגעים אלו, מוצאי שבת פרשת שלח, כל בית ישראל היושב בציון, וכל העם היהודי בתפוצות, דרוכים לכל פיסת מידע וצמודים לתקשורת, משודרת ואינטרנטית, הממלאת את כל חלל עולמנו בדיווחי סרק ובפרשנויות מימיות. אני שוטח תחנוניי לפני רבון העולם כי בעת קריאת השורות בשבוע הבא נהיה כולנו באוירת בשורות טובות ישועות ונחמות.
מכיון שהעובדות אינן ידועות בשעה זו, ועל אחת כמה וכמה מה צופן לנו העתיד - אעלה הרהורי דברים בשולי הפרשה.
אסון 'שתי מדינות'
מבלי לדעת מה תהיינה תוצאות החטיפה, ברור ופשוט כי אילו היו כאן 'שתי מדינות לשני עמים' המצב היה הרבה יותר גרוע, בלתי אפשרי בעליל, בשל אי-חופש פעולה לכוחות הבטחון לנוע ולחפש 'מבית לבית', במדינה שכנה. בחברון ובנותיה, ובשאר שטחי יהודה ושומרון, למרות היותם צפופי אוכלוסיה עוינת, עדין חיילי צה"ל יכולים להסתובב ללא חציית גבול, ללא אימת 'מועצת הבטחון' וללא הכרזת מלחמה. לא צריך להיות בעל השכלה מודיעינית כדי להעריך שגם השגת מידע מודיעיני, הפעלת סוכנים או החדרת אמצעי מודיעין מתוחכמים - כל אלו קלים יותר בתחום שליטה הצבאית שלנו מאשר מעבר לקווי אויב.
סיבות אלו כשלעצמן די בהם כדי לדחות לחלוטין את מדיניות 'שתי מדינות לשני עמים'. פיקוח נפש דוחה הכל, גם גינויים בינלאומיים וגם... דמוגרפיה. לכן, החלופה של 'מדינה יהודית אחת לשני עמים' עדיפה גם במחיר צורך בקליטת מיליון מוסלמים לתחום ריבונותנו, והגברת הבעיה הדמוגרפית בתוככי ישראל. ולעתים פיקוח נפש דוחה גם דמוקרטיה... אכן, לפני מהלך כזה הכרחי לחוקק את 'חוק המדינה היהודית' ואת 'חוק הנאמנות למדינה' ועוד כמה חוקי ענישה כלפי פעילות חבלנית עוינת, כולל שלילת אזרחות, גירוש והחרמת רכוש.
סיפוח זוחל
ללא קשר לאירוע החטיפה, לאחר ש'שיחות השלום' עלו על שרטון נשמע קול הברה במחנה לספח חד צדדית את גושי ההתיישבות לריבונות ישראל. בהקשר זו כבר הופרחה סיסמת 'גוש עציון תחילה', בהיותו שרוי בקונצנזוס לאומי רחב. לדעתי, החטיפה היא הזמן המתאים, אמנם אומלל אך הזדמנותי, לתגובת נגד ע"י סיפוח גוש עציון למדינת ישראל. אגב, אני בטוח שבין כתיבת השורות לקריאתן, בשבוע שחלף, אישים פוליטיים שונים יעלו הצעת סיפוח זו כ'תגמול ציוני הולם'. ברוך שכיוונתי! לדידי, סיפוח זה חייב להיות מיידי ומוכרז כ'מחיר'. העולם יספוג ויבין איכשהו, ואני מקוה שאולי גם השמאל הישראלי (לאחר שראש ממשלת אוסטרליה, למשל, יקבל צעד כזה כ'הכרחי', למשל). והערת-לחש ביחס לעיתוי: העולם עסוק במונדיאל ובאל-קעידה בעיראק. אולי לא ישימו לב!
סיפוח שטחי התיישבות איננו תגובה ישירה מול מבצעי החטיפה, ואיננו גובה מחיר מארגוני טירור המעוניינים בליבוי השטח. צעד זה הוא גביית מחיר נאות מהרשות הפלשתינית הנושאת באחריות-על. מעבר לכך, התמדה בסיפוח דונם-אחר-דונם, על כל צרה שלא תבוא על ישראל, תשפיע על צעדי 'הצד השני', כולל המרים שבאויבינו. ועוד ובעיקר, סיפוח זוחל של שטחי יהודה ושומרון על אוכלוסייתם היא קידום האופציה של 'מדינה אחת לשני עמים', וסתימת הגולל על אופציית 'שתי מדינות לשני עמים'. כאמור, על רקע החטיפה הטירוריסטית בגוש עציון נעמוד במדיניות זו גם מול גינויים בינלאומיים וגם אל מול צווחות השמאל הישראלי. בכל מקרה, לסיפוח 'גוש עציון' יש קונצנזוס רחב, גם ללא הכרזת מדיניות זוחלת! ובכן, קדימה!
צה"ל בלב הקונצנזוס
הרבה מיתוסים לאומיים נופצו בעידן הפוסט-ציוני. האחרון שנותר לפליטה לטובה הוא 'צה"ל', או בשמו היותר קונצנזוסיאלי: 'כוחות הביטחון'. ההצדעה לצה"ל המבצעי ולכוחות הביטחון מקיפה את כל שדרות הציבור. זהו נכס שחייבים לטפחו ולשמרו! כאן המקום להוסיף כי גם הציבור החרדי שותף להערכה - שלא לומר הערצה - זו, כפי שתחזינה עיני המשוטט באתריו. דומה כי פולמוס חוק הגיוס, והתרבות לובשי מדים ממיגזר זה, הקהו את המדיניות המוצהרת של הפניית עורף למדינה ולזרועותיה. הצעד הבא הצפוי במגזר זה: תפילה לשלום 'כוחות הבטחון' ו... זק"א.
(נכתב במוצ"ש שלח)